שלום כבוד הרב, אני התחלתי לשמור שבת לפני כמעט 3 שנים לבד(לא עם חברים ולא עם משפחה) ואני בצופים ויש לנו טיול שיוצא בחנוכה רביעי חמישי ושישי זה הטיול אחד לפני האחרון שלי ומאוד קשה לי לוותר עליו, פספסתי את רוב הטיולים השנה כי הם נפלו על שבת ואני מרגישה שמסתכלים עליי מאוד מוזר מאז ואני כבר מרגישה לא קשורה לשכבה שלי כי אני שומרת שבת, לא באה כשמזמינים אותי ואפילו לא לימי הולדת ואני גם לא מתכוונת להפסיק אבל הטיול הזה מאוד חשוב לי, אני יודעת שבטח לא תתמוך בזה שלא אשמור שבת הפעם אבל פשוט יבאס אותי לא ללכת לטיול מה אתה חושב שנכון לעשות?

בס"ד שלום לך, קראתי את מכתבך ומאוד התפעלתי מימך. אני מברך אותך על המסירות והנחישות שאת מפגינה בשמירת השבת. לשמור שבת לבד, ללא תמיכה מיידית של חברים או משפחה, זהו גבורה רוחנית ענקית, ודעי לך שכל שבת שאת שומרת בבדידות כזו, היא נרשמת לזכותך במרום כאור גדול. אני מבין היטב את הקושי שאת מתארת: הרצון להשתלב חברתית, ההרגשה שאת מפספסת חוויות, והמבטים המוזרים. זהו ניסיון קשה מאוד, ואת עומדת בו בגאון. את כותבת שאת מבינה שלא אתמוך בוויתור על שמירת שבת, וזה נכון: אין היתר לוותר על שמירת שבת במצב כזה, ואין דבר בעולם שיכול להחליף את ערכה הרוחני והמהותי. השבת אינה רק יום מנוחה; היא יסוד האמונה היהודית, "אות ביני וביניכם" (שמות ל"א, י"ג). שמירת שבת כהלכתה היא קו אדום שאינו ניתן לחצייה עבור מי שבחר להיות נאמן לקב"ה. יחד עם זאת, הרצון שלך לצאת לטיול חשוב לך ביותר, ואסור לזלזל בצורך החברתי. כיוון שהטיול מתקיים ברביעי, חמישי ושישי, יש כאן הזדמנות נפלאה ליהנות מהחלק הארי של הטיול, ועדיין לשמור על הקודש שלך: יציאה לשני הלילות הראשונים: צאי לטיול כרגיל ברביעי וחמישי. תיהני מהחוויות, השתתפי בכל הפעילויות החברתיות, והיי חלק פעיל ומשמעותי בקבוצה. עזיבה לפני כניסת שבת: הקבלי על עצמך לעזוב את הטיול ביום שישי בצהריים, לפני כניסת השבת (בדקי היטב את זמני כניסת שבת במיקום בו את נמצאת). הסבר פשוט וחזק: אינך צריכה להתנצל או להסביר יותר מדי. כשתצטרכי לעזוב, אמרי בפשטות: "כיף לי מאוד להיות אתכם, אבל אני חייבת לחזור הביתה/למקום קרוב כדי לשמור שבת." הנחישות שלך תכובד, והם יראו שאת לא מוותרת על החלק החברתי, אלא מחויבת לזמנים שלך. היתרון בדרך זו: שמירה על הכלל הרוחני: את שומרת על נשמתך ועל יסוד האמונה ללא פשרות. השתלבות חברתית: את מראה שאת רוצה להיות חלק מהחברים, ומשתתפת בחלק הארי של החוויות. העברת מסר של שלמות: את מעבירה מסר חזק: "אני בוחרת בכם ובחברות, אבל יש לי גבולות קדושים שאני נאמנה להם." זהו כבוד גדול יותר מאשר לוותר על הכל. בעניין ההרגשה ש"מסתכלים עלייך מוזר" – זוהי התמודדות כמעט בלתי נמנעת כשאדם מחליט לחיות אחרת מהסביבה. אנשים שלא מבינים את המשמעות הרוחנית של מעשיך, מפרשים את זה כדחייה או כזרות. מהיום, החליפי את המבט המוזר במבט של גאווה. דעי לך: המבטים המוזרים האלה הם למעשה הערכה סמויה. את מראה להם שיש אמת פנימית חזקה יותר מהלחץ החברתי. השתמשי בשנה שנותרה לך בצופים כדי להיות "גשר" – תיהני מהזמן שאת איתם, ותשמרי על הגבולות שלך. הקב"ה יעניק לך כוח וישלח לך חברות שיידעו להעריך את המסירות שלך לאמת. יהי רצון שתצליחי לשלב את שמירת הקודש עם שמחת הנפש, ותזכי לשבת שלום מרוממת ומאירה! היי חזקה ואשמח לעזור לך בכל מה שאוכל. בברכה הרב יצחק גרינבלט.