שלום א. יש איזה מקור שכתוב שם ״יהא חלקי עם מי שחושדים בו ואין בו״. מה המקור? ב. וגם אינני זוכר באיזה מקום שמעתי שמי שהוציאו עליו שם רע, נמחלים לו כל עוונותיו. אשמח לפרוט נרחב ככל האפשר בנושא זה כל הנ״ל כולל המקור של נמחלים לו כל עוונותיו והפניה למקורות. תודה רבה!!

שלום וברכה, א. המקור לכך הוא בגמרא שבת (קיח:) ומועד קטן (יח:). כך אמר רבי יוסי: "יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו". הטעם לכך, ביאר המהר"ל (שבת שם) "מי שנחשד שלא כדין וקבל בזיון הש"י נותן לו כבוד בעולם הבא. כי כן מדת הש"י להגביה שפלים וזה שהושפל שלא כדין הש"י נותן לו כבוד תחת הבזיון". ב. יש כמה מקורות לעניין זה. אחד המקורות הוא בספר פתח עיניים לחיד"א (קידושין פב. ד"ה טוב שברופאים) שכתב: "מי שמבזה חבירו וחבירו שותק ובזה מתקן נפשו הנעלב ומתכפרין לו עונותיו ונמצא דהעולב הוא טוב שברופאים רפואת הנפש והוא לגיהנם ויורש חלק גהנם מהנעלב. והנעלב שהוא מתרפא יורש חלק העולב בגן עדן". הרחבה: מצינו בכמה מקורות שמי שדיבר לשון הרע על חברו, מצוות שעשה המספר עוברים לאדם שסיפר עליו, ועבירותיו של האדם שדיברו עליו לשון הרע עוברות למספר. בספר חובות הלבבות (שער הכניעה פרק ז) כתב: "ואמר אחד כן החסידים הרבה בני אדם יבואו ליום החשבון וכשמראים להם מעשיהם ימצאו בספר זכיותם זכיות שלא עשו אותם ויאמרו לא עשינו אותם ויאמר להם עשה אותם אשר דבר בכם וספר בגנותכם. וכן כשיחסרו מספר זכיות המספרים בגנותם יבקשו אותו בעת ההיא ויאמר להם אבדו מכם בעת שדברתם בפלוני ופלוני וכן יש מהם גם כן שימצאו בספר חובותם חובות שלא עשו וכשאומרים לא עשינום יאמר להם נוספו עליכם בעבור פלוני ופלוני שדברתם בם כמו שנאמר (תהלים עט) והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך ה'. ועל זה הזהירנו הכתוב באמרו (דברים כד) זכור את אשר עשה ה׳ ‎‎אלהיך למרים בדרך". וכעין זה אמר המלאך ל"בית יוסף" ("מגיד מישרים" פרשת "ויקהל"): "ואשר קמו לנגדך אין להרהר כי הם לא הזיקום אלא הועילו לך, כי מי שאומר לשון הרע על חבירו מנכין לו מזכויותיו ונותנים לו, ואלו הוה ידעי בני נשא דא, הוי חדאן, כד שמעין דאמרי ביש מנהון כאלו הוה יהבי לון כסף או זהב". כעין זה כתב בספר אורחות צדיקים (שער הענוה): "ואם מה שסיפר עליו הוא שקר - אל יכלים המספר ולא יכעס עמו, כי כבר היה אחד מן החכמים שסיפרו עליו רע, וכשנודע הדבר לחסיד, שלח לאותו שסיפר עליו דורון, וכתב לו: אתה שלחת לי דורון מזכיותיך, ואני גמלתיו לך בדורון זה ששלחתי לך! כי ליום הדין מראים מצוות להרבה בני אדם שלא עשו אותן המצוות, ויאמרו: הלא לא עשינו זה? וישיבו להם: אותם שסיפרו עליכם רע הם עשו אלו המצוות, ונוטלים אותן מהם ונותנים לכם! וכן לרשעים מראים עבירות שלא עשו, וכשיאמרו: הלא לא עשינו? ישיבו להם: אלו העבירות עשו אותם שסיפרת עליהם לשון הרע ונטלו מהם ונתווספו עליכם". וכן כתב החיד"א קידושין (פב.) ששמע לבאר בדרך דרוש את מה שנאמר "טוב שברופאים לגיהנם": "ושמעתי דרך צחות דהרופא הגדול לנפש הוא מי שמבזה חבירו וחבירו שותק ובזה מתקן נפשו הנעלב ומתכפרין לו עונותיו ונמצא דהעולב הוא טוב שברופאים רפואת הנפש והוא לגיהנם ויורש חלק גהנם מהנעלב. והנעלב שהוא מתרפא יורש חלק העולב בגן עדן". וכן הביא בדרשות החתם סופר (ח"א דרשה לז' באדר קע, ע"ג): "קבלה ביד הראשונים המספר לשון הרע על חבירו אזי מצוותיו של המדבר נוספים על המדבר לשון הרע, וכן הוא בספר חובת הלבבות וכו', ואמרו ז"ל דמעיל מכפר על לשון הרע יבוא דבר שבקול ויכפר על דבר שבקול, וידוע שרימון מרמז על מלאים מצוות כרימון, אך נתרוקנו על ידי לשון הרע שנוטלים כל מצוותיו ונותנים לאידך שדבר עליו. וכישתכפר על עון לשון הרע, אז מחזירים לו מצוותיו ומתמלא הרימון כבתחילה". וכן כתב הבן איש חי (אדרת אליהו קרח): "והוא ע"ד שכתבו חז"ל שמי שמספר לש"הר על חבירו לוקח כל עונות חבירו ונותן לו כל זכיותיו כנודע ונמצא לפ"ז אם זה האדם ספרו עליו לש"הר יש לו תקנה שיפרד ממנו הרע שהוא העון עצמו שעשה כי יקחהו אז אותו בעל הלש"הר". וכן הביא החפץ חיים (שמירת הלשון חלק א שער הזכירה פרק ג): "והגאון ר' רפאל ז"ל בספרו מרפא לשון ביאר את הפסוק הזה גם - כן בטוב טעם ודעת. והוא לפי מה שכתב בספר חובת הלבבות בשער הכניעה וז"ל הרבה בני אדם יבואו ליום החשבון, וכשמראים להם מעשיהם, ימצא בספר זכיותם זכיות שלא עשו אותם, ויאמרו לא עשינו. ויאמר להם, עשו את אשר דיבר בכם וספר בגנותכם. וכן כשיחסרו מספר זכיות המספרים בגנותם, יבקשו בעת ההיא, ויאמר להם, אבדו מכם בעת שדברתם בפלוני ופלוני. וכן יש מהם גם - כן שימצאו בספר חובותם חובות שלא עשו, וכשאומרים לא עשינום, יאמר להם נוספו עליכם בעבור פלוני ופלוני שדברתם בם וכו' עכ"ל, וכן כתבו שארי ספרים הקדושים". עוד כתב החפץ חיים (שם, פרק ז): "בא וראה עוד כמה גדול עונש העון המר הזה, שבדברי לשה"ר ורכילות שהוא מדבר, הוא מאבד את מעט תורה שיש בידו. שזה לשון המדרש שוחר טוב במזמור מ"ב: אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, מדבר בלשה"ר וכו', למה יקצוף האלהים על קולך, על אותו הקול שהוצאת בפיך ואמרת לשה"ר על חבירך. וחבל את מעשה ידך, מעט תורה שיש בידך אתה מאבדה. ופשוט דכונת המדרש הוא כמו שכתבו הספרים הקדושים שמי שמדבר לשה"ר על חבירו הוא גורם שנוטלין ממנו זכיותיו שעשה עד עתה ונותנין לחבירו". בטעם הדבר ביאר הרב אליהו דסלר (מכתב מאליהו ח"ד עמ' 213-214): "וביאור הדברים כך הוא – א. שמעון זוכה בזכויתיו של ראובן מפני שהוא זכה להצטער על ידו בלשון הרע שדיבר עליו והרי זכות גדולה להצטער ולהתייסר בעולם הזה כאמרם ז"ל שהעולם הבא נקנה ע״י יסורין, וברור הוא שהזכויות שיש לראובן הגדילו את הנזק בלשון הרע שדיבר, כי ככל שהאדם חשוב יותר דבריו נשמעים יותר, וממילא מתרבה זכותו של שמעון ע״י זכויותיו של ראובן, היינו באותן השייכות להגדלת הנזק הלשון הרע שדיבר. ב. ומה שזכויותיו אלו נאבדו בזה מראובן הוא משום שהוא שאיבד אותן לעבירתו כי בהן הרי הגדיל את רעת הלשון הרע כי אם לא שבני אדם מחזיקים אותו לצדיק מחמת זכויותיו לא היו דבריו נשמעים כל כך. ג. אבל מה שנוספו על חשבון ראובן עבירות שלא עשה אינו אומר שהן עבירותיו של שמעון, אלא נראה שהם העבירות שטפל על שמעון וחרף אותן בהן, והן נחשבות לראובן בבחינת כל הפוסל במומו פוסל, כי כיון שהוא חושב לראות מום זה בחבירו הרי זה סימן מובהק שמום זה נמצא בו". עכ"ל המכתב מאליהו, ע"ש עוד. השפתי חיים הביא בשם הרב אליהו דסלר שזה מידה כנגד מידה, שהמספר לשון הרע חשב להתגדל על חשבון ביזוי והשפלת חבירו, וכנגד זה מגדילים את חבירו על חשבון המספר ומעבירים אליו זכויות המספר וכך מתגדל על חשבונו (שפתי חיים מידות ח"א עמ' כג, מובא בדרשו חפץ חיים כלל ד הע' 95). ובתשובות והנהגות (ח"ה סי' שצו) ביאר: "ועצם ענין זה קשה להבין, אבל יש לידע שכשיהודי מדבר רע או טוב זה פועל, וכל דיבור ודיבור נשמר, וכשמדבר רע על חברו נעשה בזה קטרוג על חבירו למעלה, וראוי להעניש המדבר, וסדר העונש הוא שממעטים מזכויותיו וממילא פעולתו לא משפיע כ"כ, ולכן לוקחים ממנו זכויות ונותנים לחבירו שפגע בו, ובזה מסלקים הקטרוג, ומאידך גיסא גם ממעטים את הקטרוג בכך שמגרעים מעוונותיו של מי שספרו עליו ומוסיפים לחשבון עוונות המספר", ע"ש. כתב בספר אילת השחר ויקרא (פרק יט פסוק טז): "החובת הלבבות (שער הכניעה פ"ז) כתב שהמספר לשון הרע כל המצוות של המספר עוברים לזה דיבר עליו, וגם זה חידוש שלא נזכר בספרים אחרים, ולדבריו יתכן שאחד שלא נוהג כהוגן ומדברים עליו הרבה לשון הרע יתרבו זכויותיו, והנה גם לדבריו כשימחול למדברים לשון הרע עליו הזכויות יחזרו לזה שדיבר עליו, ומכל מקום הזכות שיש לו במה שמוחל, שוקל הרבה כנגד כל הזכויות שעברו אליו והחזירם על ידי מחילתו". הגר"ח קניבסקי ביאר שעניין זה הוא רק בבעל לשון הרע הרגיל בכך ואינו מקפיד על איסור זה (דרשו חפץ חיים כלל ד הע' 95). ועיין בלשון הרב דסלר הנ"ל שאין הכוונה שהמספר מאבד את כל זכויותיו אלא חלק.