אז כמה דברים, ראשית אני רוצה לברר שתי הלכות ששמעתי ולבדוק איך הם מסתדרות: 1. לפי מה שהבנתי ברגע שהחזן חתם רצה אי אפשר לפנות אחורה בשביל להגיע לבירכת כהנים. מה הדין במקרה זה במידה ואני נמצא באלקי נצר בזמן שהחזן חתם רצה? ועוד, מה הדין אם ברגע שהחזן חתם רצה אני חתמתי שים שלום? 2. שאלתי נראלי פעם רב אם אני באלקי נצר והחזן במודים כבר האם אני יכול לסיים עמידה ולעלות לברכת כהנים ואמרו לי שכן. האם זה נכון? איך זה מסתדר אם החלק הקודם? האם מה שאמרנו קודם הכוונה האם סיימתי שים שלום עד שחתם רצה ואז כל עוד סיימתי שים שלום לפני ואני באלקי נצר אין בעיה לסיים תפילה ולעלות? לסיכום, אני אשמח לדעת מה העניין בכל בהלכות האלה וגברים מדויקים בכל מצב שהוא מה לעשות מתי לסיים תפילה ומתי לא? (בהנחה שאני מזדרז ככל יכולתי גם ככה לקרוא בסוף כי אני לא בטוח מספיק). זה חשוב לי כי יוצא לי להסתבך עם זה ואני לא בטוח מה ההלכה בכל דבר וכל פעם זה מגיע בוריאציה טיפה שונה אז אני אשמח לסדר בדברים כולל המקרים קצה.

שלום לכהן היקר, לכתחילה יש לכהן לעקור את הרגליים לכיוון הדוכן בתחילת רצה כדי שלא יתעכב בטעות עד סוף רצה ויפסיד את ברכת הכהנים. ולכן הכהן יטול ידיו לפני רצה כדי שיעקור לדוכן בתחילת רצה (אליה רבה קכח יד בביאור השו"ע ומ"ב ס"ק כה, כז). כהן שלא עקר רגליו לכיוון הדוכן בברכת רצה לא יכול לעלות לברכת כהנים (שו"ע קכח ח). יש אומרים שהכהן יכול לעלות לדוכן אם עקר רגליו לפני שהתחיל השליח ציבור ברכת מודים (הגר"ע יוסף בהערתו בילקוט יוסף קכח הע' מו). אם הכהן רואה שהזמן דחוק והוא יספיק להגיע לדוכן בברכת רצה אך לא יספיק ליטול ידיו יש עצה שיתקדם במהירות לעבר מקום הנטילה, ויעבור את מקום הנטילה הלאה, ושוב יחזור על עקבותיו לעבר מקום הנטילה, וממילא מתקרב לעבר הדוכן, והרי זה כעקר בדרכו למקום הדוכן, ואם הש"ץ עדיין לא סיים 'רצה' זה נחשב עקירה, אף אם באמצע דרכו מתעכב ליטול ידיו, וכמבואר בשעה"צ סק"ל (פסקי תשובות קכח כט). אם הכהן לא מספיק להגיע למקום הנטילה בתוך ברכת רצה, והוא בדרך למקום הנטילה כאשר השליח ציבור הולך לגמור ברכת רצה הכהן יכול לקחת צעד אחד לכיוון הדוכן בברכת רצה ואחר כך להמשיך בדרכו חזרה למקום הנטילה. וכן אם הכהן בתפילת לחש כאשר השליח ציבור אומר רצה, הכהן יכול אז לעקור רגליו מעט לכיוון הדוכן בתוך תפילתו, ומיד כשיסיים את תפילתו יטול ידיו ואחר כך יגיע לדוכן לברך (כך אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א, וכן כתב בהלכה ברורה לגר"ד יוסף סימן קכח סע' לא, לג על פי כמה פוסקים). אם הכהן לא מספיק ליטול ידיים סמוך לברכת כהנים והוא יודע ששמר על ידיו נקיות מאז הנטילה של הבוקר הוא יכול לסמוך בדיעבד על הנטילה של הבוקר (מגן גיבורים אלף המגן סי' קכח ס"ק יג, וכן אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א). במקרה שהכהן לא הספיק לעקור רגליים בברכת רצה ולא ידוע לו ששמר על ידיו נקיות מהנטילה של הבוקר יש לו לצאת מבית הכנסת עד שיגמרו ברכת כהנים, משתי סיבות: א. אם יהיה בבית הכנסת בזמן שקוראים כהנים אולי מחוייב לעלות. ב. שלא יאמרו עליו שהוא פגום שלא כולם יודעים שלא עקר רגליו קצת בעבודה (מ"ב סי' קכח ס"ק ט). אם הכהן סיים בתפילתו ברכת 'שים שלום', וזמנו דחוק (להגיע למקום הנטילה או להגיע לדוכן במקרה שיודע שידיו נקיות) יש לו לקצר וללכת ליטול ידיים מיד אחרי 'יהיו לרצון' הראשון, ולא לומר 'אלקי נצור', שאין חובה לאומרו תמיד (עי' שו"ע קכב א). הרחבה: מה שכתבנו שהעקירה היא דווקא לכיוון הדוכן הוא על פי המשנה ברורה. יש מקילים שאם הכהן הספיק לעקור ללכת למקום הנטילה זה נחשב עקירה ויכול לעלות לדוכן (ערוך השולחן סע' טז, הגר"מ מאזוז במ"ב איש מצליח הע' 6). למעשה אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א שאפשר לסמוך על כך רק יעשה צעד לכיוון הדוכן ואז יטול, וכן כתב בספר הלכה ברורה כנ"ל.