שלום הרב. אני נמצאת בסביבה שרובה יצאה בשאלה או בדרך לשם לצערי וכל אחת מהן מסבירה שהיא יודעת שעבודת השם זה הדבר הנכון ושהיא יודעת שהיא תחזור לשם אבל כרגע היא צריכה להתנתק לגמרי מכל זה כדי לחזור שלימה ויותר ממקום של אהבה ובעקבות זה יוצא לי הרבה לחשוב על אם זה נכון, אם זה נכון להתנהג כחילוני במשך תקופה כדי לחזור לעבודת השם ממקום טוב ושלם יותר? ועוד שאלה שהיא המשך לזה, האם למצפון שלנו יש יתרון בעבודת השם? האם אנחנו צריכים לפעול ממצפון? ואם לנתק את המצפון אז יוצא שלא עובדים את השם...

שלום סליחה על העיכוב במתן התשובה. מחשבות כמו אני "צריכה להתנתק לגמרי מכל זה כדי לחזור שלימה ויותר ממקום של אהבה". הן טעות מוחלטת. אפשר לתת למשל לכך לאדם שמנסה לבלוע רעל במינון מסויים לראות עד כמה הגוף שלו עמיד וחסון, ומיד לאחר שיבריא בעז"ה הוא לא יתקרב אל הרעל. זה ממש סכנת נפשות! ודאי שעל כל עובד ה' לברר את דרכו ולעשות את הדברים מתוך אהבה ורצון פנימי, אך גם כאשר עדין הם לא קיימים יש להמשיך בדרך האמת בדרך הבריאות הנפשית ולהשתפר כל הזמן. אדם צריך לעבוד את ה' בכל כוחותיו. גם המצפון הוא חלק אישיות האדם ועליו לחברו לעבודת השם. בהצלחה רבה!