האם כאשר מתקים מנין ברחוב (כמו שהיה בקורונה או בעת מלחמה), האם על הכהנים שעולים לברך לחלוץ את נעליהם או יכולים לברך עם נעלים? או להימנע במצב זה מברכת כהנים?

שלום וברכה, לא נראה שיש כאן שעת הדחק, ויכולים לחלוץ נעליים ולשאת כפיים ברחוב או במדרכה, איפה שמתפללים. אך במקרה שזה צער גדול כי המקום עם בוץ או עם אבנים וכדומה יכולים להקל לשאת כפיים בלי לחלוץ נעליים מכיוון שהפוסקים הקלו בשעת הדחק שלא לחלוץ נעליים כאשר הכהנים לא עולים לדוכן למקום גבוה, אלא הם עומדים במפלס שווה לציבור (יחוה דעת ב יג). במקרה זה עדיף שינעלו נעליים בלי שרוכים או נעליים שאינם מעור (ראה ציץ אליעזר יד יא). הרחבה: בגמרא (סוטה מ.) למדנו שאין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן, וזו אחת מתשע תקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי. הגמרא אמרה בטעם התקנה שהוא משום כבוד צבור שאם הכהן לא חולץ את נעליו הציבור יראו את נעליו עם טיט. רב אשי דחה ואמר שהטעם הוא שמא השרוכים שלו יהיו פתוחים והוא ירצה לקשור את השרוכים כדי שהציבור לא יצחקו עליו, ואז כאשר יראו שהוא קושר את השרוכים ולא נושא כפיו יבואו לומר שהוא בן גרושה או בן חלוצה. ועיין פרי חדש (קכח ה) שהטעם הראשון שהוזכר בגמרא משום כבוד הציבור לא נדחה, אלא שיש עוד טעם. וכן כתב המשנה ברורה (ס"ק יח). בשעת הדחק כתב היחוה דעת (שם) שאפשר לשאת כפיים אם אינו עולה לדוכן במקום גבוה אלא על הרצפה (ונראה שהוא הדין על שטיח), משום שאינו בולט לציבור ואין כאן בעיה של כבוד הציבור ואין גם בעיה שיבוא לקשור את השרוכים משום שנעליו אינם בולטים לעיני הציבור. והציץ אליעזר (שם) הצריך גם שהנעלים לא יהיו עשויות מעור או שיהיו ללא שרוכים.