שלום הרב. במהלך אכילת האפיקומן נשמעת אזעקה, ונאלצים לעבור לממ״ד. האם ניתן להמשיך שם את האכילה? ומה הדין אם בעקבות ההפסקה מתעכב האפיקומן עד לאחר חצות?

שלום רב, לכתחילה יש לאכול את האפיקומן במקום אחד בלבד (ויש להחמיר אפילו במעבר לממ"ד שנמצא בתוך הבית). לגבי הזמן, נכון להשתדל לאכול את האפיקומן לפני חצות, אך במציאות שבה עיכובים בלתי צפויים, כגון אזעקות, יכולים בהחלט לקרות, ניתן להשלים את אכילת האפיקומן גם לאחר חצות. מקורות: נאמר בתורה: "בבית אחד ייאכל" (שמות י"ב), ומכאן למדו חז"ל שאין אוכלים את קרבן הפסח בשני מקומות (פסחים פו ע"ב). לגבי האפיקומן, שהוא זכר לקרבן הפסח, נחלקו הראשונים: הרשב"ם (פסחים קכ ע"א), הרמב"ם (הל' חמץ ומצה ח, ז) והרא"ש, אוסרים אכילה בשני מקומות; לעומתם, התוספות (פסחים קיט ע"ב) ובעל המאור הקלו. למעשה, הכרעת הב"י והרמ"א (או"ח תע"ח סע' א'-ב') היא להחמיר, וז"ל הרמ"א שם: "ולא יאכלנו בשני מקומות", ומשמע שיש קפידא מיוחדת בעניין, וכמ"ש בשו"ע הרב (סי' תע"ט סע' ח'), ש אין לו לעבור למקום אחר, ונראה מדבריו שיש לאכול את הכזית באותו מקום, ואפילו שינוי מחדר לחדר באותו בית (ראה פסק"ת שם ג'), נחשב לשני מקומות. אם התחילו באכילת האפיקומן ונשמעה אזעקה ונאלצו לעבור לממ״ד, אין להמשיך שם את האכילה, אלא יש להפסיק ולשוב ולאכול בבית כשחוזרים (כיוון שעבר שיעור זמן "אכילת פרס"). לכתחילה נכון לאכול שוב שיעור כזית, ואם הדבר קשה – ניתן להסתפק במעט מצה (כלשון ספר החינוך, מצוה כ"א). נחלקו בגמ' (פסחים קכ:) לגבי זמן קיום אכילת קרבן הפסח: לדעת רבי אלעזר בן עזריה, זמן האכילה עד חצות, ואילו לפי רבי עקיבא מותר לאכול כל הלילה עד עלות השחר. רבה משליך את מחלוקתם על אכילת האפיקומן בימינו: "אכל מצה בזמן הזה לאחר חצות לרבי אלעזר בן עזריה – לא יצא ידי חובה". לכתחילה יש להשתדל לאכול את האפיקומן לפני חצות הלילה, וכפי שמורה לשון מרן השולחן ערוך (או"ח תע"ז, א'): "ויהא זהיר לאכלו קודם חצות". עם זאת, כמה מגדולי הפוסקים וביניהם מרן החתם סופר, לא הקפידו על זמן חצות, והאריכו במצוות והגדת לבנך וסיפור יציאת מצרים, וסמכו על הדעות המקלות. בשולי הדברים יש לציין שבדרכי משה (שם), כתב בשם המהרי"ל, לאכול לכתחילה שני כזיתות גם באפיקומן, לחוש גם לשיטות שהמצה כנגד מצת מצווה, אך למעשה כתבו האחרונים, שמעיקר הדין די בכזית אחד, והמחמיר בשני כזיתות תבוא עליו ברכה. בברכה רבה,