למה לא מברכים ברכת המזון אחרי סעודת קבע על דבר כמו בשר? ראיתי מאמר של הרב יואל בן נון והוא היה נשמע לי די משכנע, אשמח שהרב יתייחס לטענות המופיעות במאמר: https://yoel-binnun.com/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%9E%D7%9F-%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%93%D7%95%D7%95%D7%A7%D7%90-%D7%91%D7%99%D7%9E/ תודה רבה!

לשואל שלום, חיוב ברכת המזון חל אך ורק על לחם העשוי מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, כוסמין, שיפון ושיבולת שועל). שתי הסיבות המרכזיות לכך הן: א. חז"ל קבעו כי רק פת היא בעלת חשיבות מספקת כדי שאדם יקבע עליה סעודה. שאר המאכלים, משביעים ככל שיהיו (כמו בשר או ירקות), נחשבים כתוספת או כארעי ביחס ללחם. ב. הציווי "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ" (דברים ח, י) מופיע מיד לאחר תיאור שבחה של ארץ ישראל ו"שבעת המינים". לכן, חז"ל דרשו שהחיוב מהתורה מתייחס לתוצרים המרכזיים של מינים אלו שמהם עושים לחם. לכן, אדם שאכל מנת בשר גדולה ושבע ממנה לחלוטין, יברך עליה ברכה אחרונה קצרה – "בורא נפשות" – כיוון שאין לה מעמד של פת. מאמרו של הרב יואל בן נון לא נועד כדי להכריע הכרעה שונה מהפסיקה המקובלת, כפי שהוא מעיד בעצמו, אלא לעורר אותנו למבט מחודש בתקופה שבה הרגלי החיים שלנו שונים כל כך מאלו של הדורות הקודמים. שכן בדור השפע אדם יכול לאכול סעודה דשנה ולשבוע ממנה גם בלי לאכול לחם כלל. עם כל זה, להלכה נפסק שמי שאכל סעודת קבע בלי פת לחם מברך "בורא נפשות רבות".