שלום. נחשפתי היום למעשה הרצח בדם קר והמזעזע של הנער ביום העצמאות וזה לא עוזב אותי ויש לי מלא שאלות על זה. 1. מה הדין של הרוצחים? 2. האם אפשר לקלל אותם? 3. האם אפשר לבקש מה׳ יתברך שימית אותם? 4. אם היה בין דין היום, האם גם ההורים שתמכו בו גם מוצאים להורג? 5. האם אני יכול להתפלל שה׳ ימית את כול העבריינים האלה שמטילים אימה בשכניהם ובאזרחים תמימים מלווי בריבית למינהם? 6. האם אפשר לנקום ברוצחים? 7. האם מותר לנדות משפחות פשע?

שלום וברכה, כל הציבור הזדעזעו יחד איתך מהרצח. טבעי שאירוע כזה מעורר כעס. עם זאת, אין זה נכון לעסוק בקללות, בשנאה או בבקשות נקמה, אלא בעיקר בשאלה מה אנו יכולים לתקן ולהוסיף טוב בעולם בעקבות מקרים קשים כאלה. לפי ההלכה לא פשוט כלל לקלל רשעים, או להתפלל למיתתם (עי' עין איה ברכות פ"ד מ-מא; חשוקי חמד ע"ז ד:). את מלאכת הדין והענישה יש להשאיר לרשויות ולמערכת המשפט. נראה לי שהשאלות החשובות שעלינו להפנות לעצמנו הן: האם אנו נזהרים מספיק בכבודם של אחרים? האם אנו מספיק מחנכים את ילדינו לרגישות, ולזהירות מפגיעה בזולת? איך אנו מוסיפים יותר אהבת ישראל, אחריות ויראת שמים בסביבה שלנו? כך כתב מרן הראי"ה קוק זצ"ל: "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה, אלא מוסיפים צדק; אינם קובלים על הכפירה, אלא מוסיפים אמונה; אינם קובלים על הבערות, אלא מוסיפים חכמה" (שמונה קבצים ב, צט). הרחבה: כאשר מתרחשת, חלילה, עוולה קשה כזו — על כולנו, כל עם ישראל, לעשות חשבון נפש ולשוב בתשובה. כך מצאנו בספר ספר יהושע (ז, יא), שלאחר שחטא אדם יחיד מישראל — עכן — ולקח מן החרם, אמר הקב"ה: "חטא ישראל". מכאן אנו למדים שיש אחריות רוחנית כללית בתוך עם ישראל. אילו החברה הייתה רגישה יותר לחומרת המעשים הללו — ייתכן שאנשים אחרים לא היו מגיעים למעשים נוראים כאלה כלל (עי' מכתב מאליהו ח"א עמ' 161–163). מובא בשם הבעל שם טוב, שכאשר אדם רואה דבר רע אצל הזולת, עליו להתבונן גם בעצמו ולבדוק מה עליו לתקן. וז"ל: "שמעתי ממורי שאם נזדמן שראה דבר עבירה או שמע על אחד, יבחין שיש בו שמץ עבירה זו, ושירגיש לתקן את עצמו" (תולדות יעקב יוסף, סוף פרשת לך לך). עוד מובא בשם הבעל שם טוב בלשון אחרת: "אפילו הצדיק כשרואה איזה עבירה באיזה אדם, הנה זה ודאי אינו במקרה... ועל כרחך הוא שיש בידו גם כן שמץ מה מדוגמת אותה העבירה, והראוהו מן השמים בכדי שיפשפש במעשיו" (בני יששכר, תשרי מאמר ד' אות ו'). עי' עוד בספר בעל שם טוב על התורה (בראשית, אות' קכד–קל). למדנו בגמרא (ברכות סג.): "תניא רבי אומר למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין". ביאר מרן הראי"ה קוק (עין איה ברכות פ"ט אות שיז): "יחש נפלא יחש לבני אדם זה עם זה, עד שפעולות ומנהגים של השדרה היותר רחוקה מקצה מזה פועלת איזה רושם גם על האנשים הרחוקים הרבה משדרה זו, ועומדים מן הקצה מעבר מזה, עד שברבות קלקולי המדות ופריצת גדרי התורה והמוסר גם במערכה השפלה שבעם לפי ערכה, צריך להוסיף אומץ ולבצר מעמד מוסרי באופן היותר נעלה גם העומדים ברום המעלה. ... מ"מ כ"כ יש יחש ומעבר משולב בין שדרות בנ"א ביחש להעברת המחלות הרוחניות, כמו להמחלות המתדבקות החומריות, עד שכל הרואה סוטה בקלקולה, ראוי לו להיות שם על לב שדור כזה צריך כבר להיות מתוקן בעצה על דבר תכנו המוסרי, שאחת מאלה היא הנזירות מן היין.