במסכת חולין (דף ק"ה, עמוד א):מר עוקבא משתמש בביטוי הארמי "חלא בר חמרא" (חומץ בן יין) כדי להעיד על עצמו שהוא נוהג בחומרה פחותה מזו של אביו בהלכות המתנה בין בשר לגבינה. אם מר עוקבא הבין שהוא נוהג פחות מאביו מדוע לא ניסה להדמות לאביו ולנהוג חומרה כמותו. הרי מר עוקבא היה אדם גדול ומן הסתם חומרה כזו לא היתה עבורו כל כך קשה והיה יכול להקרות יין בן יין? יתרה מכך יכולנו ללמוד מכך שיעור בכח רצון להדר במנהגים.

שלום שאלתך העסיקה גם את גדולי ישראל. מתוך דברי הגמרא הנ"ל הם לימדו אותנו דרכי מוסר והנהגה נכונה. לא תמיד צריך לחקות את הרב או האבא. כל אחד עובד את השי"ת לפי דרגתו, כל אחד צריך לבחון באמת וביושר (ולא מתוך חולשה ועצלות) מהו המעשה שיקדם אותו בעבודת ה', כל אחד צריך להכיר את מקומו. וכך כבר בתשובת רבי חיים קניבסקי (בספר אשיחה, כתב וליקט: הרב זאב אריה שטיגליץ) מר עוקבא "לא היה כמדרגה זו וסבירא ליה דלא שייך להחמיר". הוסיף על כך והרחיב הרב יעקב קמינצקי (הדברים מובאים בספר "במחיצת רבנו של הרב יעקב קמינצקי" כתב הרב משה צבי ג'יקובס): כל אדם צריך להכיר את המדרגה בו הוא עומד, ולכן אין לו לקבל על עצמו להתנהג בחומרות יתירות שנועדו לאלו העומדים במדריגה גבוהה יותר ממנו, ואפילו אם הוא עושה כן מחמת סיבה חינוכית וכדומה לא יצליח בזה כי זהו בכלל שקר והחניכים ירגישו תיכף שהמחנך הוא שקרן, ובזה יאבד כח השפעתו והביא רבינו ראיה לזה מהגמ'...". מתוך הנהגה ראויה זו תהיה עבודת ה' אמיתית ולא נשקר את זולתינו ועוד יותר את עצמינו. כמובן שהדברים נוגעים רק בענייני הידורים וחומרות ולא בעיקרי התורה. יום טוב