הרב ענה שיש חובה למחות כנגד ביזוי ת"ח, ואף (או ביחוד) בפרהסיא. ברצוני לשאול האם חובה זו היא גם כלפי אבי או סבי (כמובן בדרכי נועם ומתוך כבוד), כלומר במילים אחרות- האם כבוד התורה ולומדיה דוחה כיבוד אב ואם (אולי משום הסברא שנאמרה בשבת- שאני והוא חייבים בכבודו). אם זה דוחה ואם לא, מדוע? מה הסברא?

אם הוריו של אדם מבזים תלמידי-חכמים, הרי שיש למחות על הביזוי, כמו על כל עבירה שהם עוברים. רק צריך להקפיד מאוד על כבודם, וכפי שמובא בהלכה, שלא יאמר מפורשות אלא יאמר בצורה עקיפה, לדוגמא: "הרי למדנו ש...".