האם בגירוש היהודים מגוש קטיף היה גם עניין להחליש ולפלג את הציבור הדתי לאומי (אולי זו לא הייתה המטרה הראשית אבל היה לזה חלק)? האם הרב חושב שיש פחד גדול מאוד בכלל הציבור, מראש ממשלה דתי? ומה עלינו לעשות בנידון? האם דווקא לעשות פנים אל פנים שיכירו מי אנחנו, או שזה נראה שאנחנו "מתחנפים" ומייפים את עצמינו להראות לעמ"י שאנחנו לא כאלה נוראים, ואז יש בזה חילול השם ח"ו? והאם מאורעות כמו עמונה דווקא מעכירים את פני הציבור הדתי וכך נוצר פחד ושינאה עמוקה כלפינו?

אין ספק שבהחרבת ארצנו יש כוונה לפגוע בציבור שלנו. זהו רק חלק מתהליך ארוך שבכללו היה גם פירוק משרד הדתות והגבלת בתי-דין רבניים. הם אינם יכולים להלחם באידיאולוגיה שלנו, ולכן הם נלחמים בצורה כזאת, שמפעילים את המנגנון הממשלתי נגדנו. גם אירועי עמונה נעשו סתם מתוך רשעות, כאשר הכו על ימין ועל שמאל ללא הבחנה. באף מדינה מערבית אין עונש ששמו "הלקאה". אני חושב ש"פנים אל פנים" זה דבר חשוב מאוד, וחלק מהציבור הכללי לא מודע כלל למסרים שלנו. הם ניזונים מהתקשורת שלוקחת ומציגה רק את הדברים הרעים, והופכת את הטפל לעיקר. הם מוצאים מישהו לא בסדר, ועושים ממנו כאילו הוא כל הציבור. חלק גדול מהציבור לא מכיר את האמת, ולכן אנחנו צריכים להשתמש במפגשים האלו כדי להציג את עצמנו, ואין ספק שאנשים יראו את האמת לאשורה.