אני אישה נשואה. יש לנו ילד בן שנתיים וחצי, הישן עימנו בחדר, לעיתים במיטתו, ולרוב לידנו באותה מיטה. האם זה בסדר, והאם יש הגבלה בשלב מאוחר יותר מבחינת הגיל שלו? עלי לציין שבעלי מאמין שזוהי דרך חינוכית-תורנית הנותנת יציבות וביטחון לילדים, ושכך גם גדלו בדורות קודמים ילדים שהפכו גם לגדולי ישראל. לי עקרונית לא נוח לישון בחדר עם עוד "מישהו", אך קשה לי להתנגד לכך. אני עומדת ללדת בקרוב בס"ד, ואז יצא שכל המשפחה אכן ישנה באותו חדר. מה דעת ההלכה בנושא?

זה טבעי שילד בא לישון במיטת ההורים ואם הוא ישן בחדרם במיטתו גם זה מוסיף לו תחושה של חום ובטחון. מאידך אם ילד גדל כך אין הוא מתרגל לעצמאות ועל כן נראה כי עדיף כאשר הוא גדל שיהיה בחדר ילדים. אך העובדה שהוא ישן באותו החדר מגבילה את הנהגת ההורים ועליהם ולשמור על צניעות כפי ההלכה וזה עלול לפגוע בקשר בין ההורים לכן יש לשקול את המשקל של כל צד. אין ללמוד מדורות קודמים אלא אם כן נוהגים כמותם בכל.