ברצוני להפנות אל הרב שאלה שכבר זמן רב הנני מנסה להתמודד עימה: 1. כיצד היהדות מגדירה את המונח מוטיבציה האם המונח הוא כוח פנימי המעודד התנהגות מסוימת, והאם יש למוטיבציה משפיעים\גורמים שבעזרתם ניתן לבנות מוטיבציה? 2. מה הקשר בין מוטיבציה לסביבה האם השוני בין הירושלמי לבבלי בנוגע להוי ראש לשועלים ולא זנב לאריות מדגיש חשיבות סביבה טובה מצד אחד(זנב לאריות) ומצד שני חשיבות הרגשת ההצלחה אפילו בסביבה חלשה (ראש לשועלים)? 3. האם היהדות מאמינה בחיזוקים חיוביים (ונתנה הארץ יבולה) ושכר המצוות בעולם הזה ובעולם הבא כמגביר מוטיבציה? 4. האם היהדות מאמינה בחיזוקיים שליליים (וחרה אף ה בכם ועצר את השמיים..) כמגביר מוטבציה? 5. מה חשיבות האמרה יגעת ומצאת תאמין לא יגעת ומצאת אל תאמין, האם היהדות נותנת חשיבות לדרך ועצם היגיעה (רמת הקושי) וההצלחה לעבור מגבירה מוטיבציה? 6. האם דוקא ההבנה המעמיקה במציאות ה’ ובעומק המצוות היא מגבירה מוטיבציה לקיומם? 7. האם מדובר בפרמידה שבבסיסה מתייחסת היהדות לקיום בעזרת חיזוקים חיובי ושלילי (יראה) ובהמשך ליגיעה ובסוף לעמקות וגדלות ה’ (רוממות) כאשר הבסיס הרחב למטה מתייחס לגיל האדם ולרמתו הרוחנית? אשמח אם הרב יוכל לציין מקורות מפורטים או ספרים שיעזרו לי בבירור שאלות אלו.

שאלות גדולות אתה שואל, שאלות שניתן לכתוב עליהם ספרים. אני לא יודע מה רקע התורני שלך ומה מתאים לך מבחינת המקורות. אולם לשאלות שאת השואל התייחסו בכל הדורות כולם. גם בספר משלי יש פסוקים המתייחסים לשאלותיך. גם במשנת התנאים במסכת אבות ובודאי גם בדברי הראשונים והאחרונים. בכל דור יש סגנון שלו וניסוחים המתאימים לנושא זה. גם בדור האחרון יש ספרים רבים שנכתבו בסגנון של מוסר ויש ספרים שכתבו על כך יותר בהתבוננות מחשבתית שגם היא יש בה הרבה נפקא מינות. במקום המילה "מוטיבציה" ניתן ללמוד רבות על הרצון. מנין בא הרצון, כיצד מטפלים בו. האם ניתן לעודד את הרצון באמצעים שאינם באים ממדרגות עליונות. הרמב"ם בהקדמה לפרק חלק הרחיב בכך וזהו מקור מרכזי בענין. הרב קוק כתב רבות על הרצון חיזוקו ואימוצו. [למשל - אורות הקודש חלק ג' מעמ' ע"ג והלאה]. ויש לרב קוק פירוש עין איה על אגדות התלמוד. שם יש פסקאות רבות שעוסקות בכך. וניתן להתבוננן בדבריו על הגמ' בברכות דף ה' "לעולם ירגיז אדם וכ'..." באופן כללי מספר יסודות: 1. הרצון הוא יסוד החיים. הוא הבסיס לכל שאר כוחות החיים של האדם והוא המנוע של האדם להיות הוא בעצמו להגדיל והצמיח את כוחותיו. האדם הוא יצור שנטע בו הקב"ה "צלם אלוקים". צלם האלוקים הוא הכוח להיות יוצר, מגדיל ומצמיח כוחות בתוכו ומקרין אותם גם כלפי חוץ. 2. היהדות מכירה בכוח הבחירה החופשית. ע' על כך ברמב"ם בהל' תשובה בפרק ה'. הבחירה החופשית היא תלויה בעיקר בכוח הרצון. כך שהרצון של האדם לא מכותב מראש אלא זהו המקום שאדם יכול לבוא בו לידי ביטוי ושם האדם נבחן. כשרונות של האדם הם דבר שיכול להתפתח אולם לא לפי זה בוחנים את האדם. המבחן העיקרי של האדם הוא בצורת ההשתמשות של האדם בכוחותיו וכשרונותיו. 3. הסביבה שאדם נמצא בה היא חלק מהתנאים החיצוניים שיכולים להשפיע על האדם. אולם הסביבה היא ההשפעה החיצונית. היא לא עצם הרצון. אדם צריך לבחור את הסביבה שיהיה בה לפי אישיותו ולפי הזמן והמקום. 4. ניתן לחזק את האדם על ידי חיזוקים חיצוניים וכפי שכותב הרמב"ם בהקדמה לפרק חלק. אולם רוב החיזוקים האלו באים להתמודד מול דברים שיכולים להחליש את הרצון. למשל הגוף יכול לפתות את האדם לעשות דברים שיגרמו לו נזק כגון להתעצל, כדי לעבוד על הגוף נותנים לו סוכריה וכדו'. תמיד עדיף להשתמש בחיזוקים חיוביים. אולם לפעמים אין ברירה וצריכים לנקוט כנגד כוחות אלימים בחיזוקים שלליים. אולם את גוף הרצון האדם צריך לבנות בעצמו. 5. ביהדות העיקר העמל והדרך שהאדם עובר ומתקדם ולא התוצאות. על יסוד זה יש להרחיב רבות ולכתוב עליו חיבור ארוך. 6. ודאי שהאמונה היא בסיס לפיתוח הרצון. האמונה היא גם אמונה בכוח הטוב שישנו בעולם. גם אמונה בכך שבכל אדם יש נשמה טהורה שיכולה לבוא לידי גילוי ובעיקר אמונה בבורא עולם ובכך שכל דבר נעשה בהשגחה ובסיעת דשמיא. 7. יש מדרגות שונות לחיזוק הרצון. נכון לומר שככל שאדם גדול יותר כך המנוע שמגדיל את הרצון שלו הינו טהור יותר. וכאן שכחת להזכיר את הנושא של עשייה מאהבת ה' ולא רק מיראה ולא רק מיראת הרוממות. אולם גם אדם שמגיע למדרגות עליונות צריך להמשיך לאחוז גם במדרגות התחתונות. גם אדם שזוכה לעבוד את ה' מאהבה יחזיק במידה מוגבלת גם את היסוד שיש יראת העונש. [זאת למדתי מפירוש הרב חרל"פ על אבות פרק א' משנה ב'].