ראינו כי הרב פסק שנשים אע"פ שהתחייבו בזימון אסורות מלזמן בעצמן. אולם מצינו בריטב"א (הלכות ברכות, פ"ז, ה"ב) כותב במפורש: "נשים חייבות בברכת המזון מן התורה ולפיכך אשה מברכת לאיש ע"י זימון", וכן נראה מסברת הר"ן (על הרי"ף במגילה ו: בדפי הרי"ף, ד"ה "הכל כשרים"), שמכיוון שאין שינוי בנוסח, אף אם האשה מוציאה את האיש אין כאן פריצותא, וכן פסק החזו"א (סי’ ל’ ס"ק ח’) אלא שכתב שמותר לעשות כן רק כאשר הגברים אינם בקיאים, ונראה שטעמו הוא שאנו חוששים שחובת זימון על האנשים היא מדאורייתא. אמנם הביאו"ה בשם יד קטנה כותב שאסור לנשים לזמן אפילו שאין להם אחר שיזמן, וכן כתב בשו"ע הרב קפו, ד, וטעמם הוא שיש בדבר פריצותא שאומרת האשה שיצטרפו כולם לזימון. מ"מ מעיקר הדין נראה שמותר לאישה לזמן שלא מצאנו אף אחד בראשונים שחולק על דברי הריטב"א, וא"כ למה לא לבקש רשותה, ועוד מצאנו שמעיקר הדין חל החיוב על האשה, שהרי אם יש שלוש נשים יכולת לפרוש ולזמן לעצמן, ובזה הודה גם המשנ"ב?

לא אמרתי שנשים לא מזמנות לעצמן הדבר פשוט בהלכה שהן מזמנות. אולם כשיש מזומן של גברים נשים לא מזמנות ולכן גבר המזמן עם גברים אינו צריך לבקש את רשותה של אישה.