א. כאשר אדם שוכר מטלטלין מחברו, זה לגיטימי לשלם עבור השכירות. מדוע כאשר אדם "שוכר" כסף מחברו, התשלום הוא איסור חמור? ב. מדוע אין אפשרות של "מחילה" בריבית ככל דיני ממונות? ג. אם ריבית כל כך גרועה, מדוע לגוי מותר, האם זה לא מזיק רוחנית למקבל?

א. בשכירות חפץ, החפץ חוזר לבעליו כמות שהוא ואני משלם בעד השימוש בחפץ, שהרי בעליו לא יכולים להשתמש בו בעודו אצלי. משא"כ בכסף שאין אני משתמש בכסף ומחזיר את אותו כסף לבעליו, וזהו הנקרא ריבית שאני מחזיר את סכום הכסף לבעליו עם תוספת. ב. לא שייך מחילה בדבר שהתורה אסרה אותו. ג. גם לגוי חז"ל אסרו את הריבית, ועיין בש"ך יו"ד (סי' קנ"ט סק"א) שכתב שחכמים אסרוהו כדי שלא ילמד ממעשיו, אלא שאם אי אפשר להשתכר כלל בלי להלוות להם בריבית אז מותר.