אחרי הגירוש, ובייחוד אחרי אירועי עמונה, החלטתי לגדל זקן מכמה סיבות - רצון להזדהות כיהודי ירא שמים, רצון ליצור "אחרי המעשים יימשכו הלבבות" ולדרבן עצמי לקיום יותר מצוות, ורצון להיבדל מהציבור הכללי ולהידבק יותר בתורה ובקב"ה. אולם, אמנם אני חי בסביבה שומרת מצוות ונחשב כלפי חוץ כאדוק, אבל בחדרי חדרים אני רחוק מאד מקיום מצוות סביר - אינני מקפיד להתפלל בכל יום, אינני מקפיד על שמירת שבת בפרטי פרטים, ועוד ועוד. הייתי בהחלט רוצה להיות "יהודי טוב", אבל המרחק בין הופעתי החיצונית לבין מעשיי בפועל גורם לי לחוש כשקרן בעצם הופעתי - מצד אחד בעל הופעה חיצונית של ירא שמים, ומאידך... אציין שאשתי מבינה את כל הנ"ל ולא בקשה ממני לגלח את הזקן, אולם אני חושש שהיא כן מרגישה שיש כאן סוג של סילוף והעמדת פנים. האם לדעת הרב יש מקום לגדל זקן רק כאשר הוא באמת משקף את הרמה הרוחנית והכללית של האדם?

כל עוד אתה לא מגדל זקן בשביל להטעות את הבריות אין בכך חיסרון. גידול זקן לא נוהג רק בצדיקים. זוהי ההופעה הרגילה של היהודי. הזקן בא לכסות על החלק החושי של הפנים ולהדגיש את המצח והעניים. אל תדון את עצמך יחסית לאחרים אלא יחסית לעצמך. העיקר הוא להתקדם אפילו אם מדובר על התקדמות קטנה. למשל תקבל על עצמך ללמוד ספר מסילת ישרים כל יום חמש דקות. לקבל כל שבוע לעשות מעשה חסד. חזק ואמץ.