כשאדם חטא או בירידה רוחנית הוא חושב שהשם לא איתו ולא יעזור לו, ובכך יורד לו הביטחון העצמי. מה הדרך שבה האדם צריך לחשוב ומה הכלים שנעזר בהם שלא ירד לנו הביטחון העצמי? רב שבירך אדם מסוים והאדם הזה חטא או ירד ממדרגתו הברכות עדיין פועלות עליו או שבגלל החטא הם לא מתקימות?

יש שיטות בין הראשונים שבאמת סוברות שמידת הביטחון תלויה במידת צדקותו של האדם. כך נראה מדברי הרמב"ם בסוף ספר מורה נבוכים. וכך נראה בגמ' שהגמ' מקשרת את המצב של הפחד למצב של החטאים. ומסמיכה זאת על הפסוק "פחדו בציון חטאים". אולם מאידך מצאנו בדברי אחרונים ובעיקר הדברים הורחבו בדברי בעל הלשם, המבארים שדווקא המצב של הפחד הוא הפחת להתחזק במידת הביטחון. מידת הביטחון מיוחדת בכך שאם אדם מתגבר על כל החולשות ומאמין ובוטח בה' לא משום זכויותיו אלא משום שרוצה להטיב לעולם ולקדש שם שמים אזי גם אם יש לו חטאים הקב"ה אינו מסתכל בהם והוא זוכה לישועה. לסיכום הייתי אומר שמבחינתנו הדבר העיקרי הוא הכוונה והרצון. אם אנו רוצים דבר מסויים וכונתינו היא לשם שמים. אנו לא חושבים על הטובה שנגרמת לנו אלא על כך שנזכה על ידי כוחות חיים שהקב"ה יתן לנו להוסיף עוד קדושה ושכינה בעולם אזי מידת הביטחון תפעל. אולם אם לא מצליחים לטהר את מחשבותינו וכל מה שאנו מוטרדים זה רק ממצבינו האישי אזי מידת הביטחון פועלת פחות. הדרך להוושע היא כשאדם מבטל את מחשבותיו האישיות ומתרכז בהתמסרות לעשיית רצון ה'. אם אדם רוצה לזכות לזיווג מסויים יחשוב שכל זאת עושה משום שהוא מאמין שכך יוכל לבנות בית קדוש וטהור - יזכה שיהיה לו סיעתא דשמיא. במקום שאדם לא נענה על בקשתו, צריך לשאול תלמיד חכם האם להמשיך ולהתפלל שהרי במקומות רבים מצאנו שהקב"ה עונה לנו לא לאחר תפילה אחת אלא לאחר תפילות רבות והקב"ה חפץ שנמשיך לבקש לפניו ואז יענה לנו. לפעמים אדם צריך להניח לבקשה מסוימת ולומר זהו רצון ה' וכל דעביד רחמנא לטב עביד. כך מצאנו אפילו על משה רבינו שבשלב מסויים הניח לקב"ה ולא ביקש לעבור אל א"י. הדרכה בענינים אלו צריכה להיות או מכוח תובנה פנימית או מתוך הדרכה של תורה וצדיקים.