ראובן בא בהצעה לשמעון לקניית דירה ממנו, הגיע לוי ואמר לשמעון שאם העיסקה תצא לפועל הוא ייתן כך וכך אחוזים. לאחר מכן היה דיבור נוסף על דירה נוספת למכירה שבעל הדירה הציעה לשמעון. לוי שמע את השיחה שהתנהלה עם ראובן שהוא המציע, ולוי הציע לשמעון הצעה שאם הוא מוכן לרדת מהעסקה הוא מוכן לתת לדוגמא 2%. שמעון אמר ללוי שהוא רוצה את הדירה בשבילו. התנהל ויכוח מסויים שלוי הציע אחוז יותר גדול לשמעון באם הוא יוותר על הדירה. שמעון הסכים והם לחצו ידיים. לאחר זמן מסויים בא בעל הדירה המוכר - ראובן אל לוי ואמר שבכלל שמעון לא התכוון לקנות את הדירה. בנתיים העסקה בוצעה ע"י לוי ולוי קנה את הדירה המדוברת אולם לוי סירב לשלם את האחוז שסיכמו בניהם, בטענה שהיה כאן מקח טעות מאחר ושמעון כלל לא היתכוון לקנות את הדירה בשביל עצמו כמו שהוא טען בתחילה. אולם שמעון טוען שהוא כן היה מעוניין לקנות אולם תמורת האחוזים שהוא הציע הוא היה מוכן לוותר, עוד טוען לוי שמי שאמר לו ששמעון לא היתכוון לקנות כלל הינו ראובן שהוא המוכר. האם לוי חייב לשלם לשמעון את האחוזים שהם סיכמו כביכול בע"פ (ובתקיעת כף לטענת שמעון)?

נראה שההתחייבות שלך לשלם לשמעון אחוז מסויים בעקבות ויתורו על קניית הדירה, נחשבת התחייבות גמורה אפילו ללא קניין על ההתחייבות, משום שהתחייבות זו היא בעצם תשלום ע"כ ששמעון בהסתלקותו מסייע לך להשיג הדירה, ועל דבר כזה רגילים בני אדם לשלם (כעין שמשלמים למתווך שישיג לאדם דירה.) אם אכן הייתה תקיעת כף ודאי שהתחייבות זו מחייבת כיוון שלחיצת יד נחשבת כקניין וא"כ הוי התחייבות גמורה בקניין שוודאי מחייבת. באשר לטענתך שכל התנהגותו של שמעון הייתה רק משחק, טענה זו צריכה ראייה כיוון שכלפי חוץ הדבר היה נראה כרצון לקנות הדירה לטעון שהיו כוונות סמויות אין זו טענה, והמוכר כיוון שהוא רק עד אחד אין נאמן בכך. הרב יהונתן שטרנברג.