בעלי חזר בשאלה לפני שנים רבות, הוא מאוד "אנטי" נגד הדת, ואני בזמן האחרון חוזרת בתשובה. המצב דיי מסובך, הוא מסכים להתפשר על בית מסורתי אך לא מוכן בשום פנים ואופן שאהיה דתייה. כבר עכשיו אני רואה את עצמי דתייה לכל דבר, יש לי אמונה מאוד חזקה, אך המצב לא מאפשר לי לקיים מצוות שאני רוצה לקיים כמו לשמור את השבת במלואה או ללכת עם כיסוי ראש וכו’. אם למשל אתחיל ללכת עם כיסוי ראש, בעלי עלול לראות זאת כאילו "עברתי את הגבול" בין העולם החילוני לדתי, והמצב עלול להסתבך אפילו עד כדי גירושין חס וחלילה. הוא טוען שאין לי זכות לעשות זאת כיוון שהתחתן איתי בתור חילונית, ואם היה יודע שאהיה דתייה כלל לא היה מתעניין בי. נראה לי כאילו אין לי פה "עזרתא דשמיא". אני יודעת שלא ניתן לדעת חשבונות שמיים, אך עדיין קשה לי שלא לתהות: האם לאלוקים לא אכפת ככה "להפסיד" אותי..? אולי יש לכם בשבילי איזו תשובה שתוריד לי לפחות אבן קטנה מהלב?

את צריכה לשכנע את בעלך שההתחזקות הדתית שלך היא לטובתו. כי ככל שאת שתהי יותר שלמה עם עצמך תהי יותר מאושרת וגם לו יהיה טוב מזה. תתחילי לקיים את הדברים שאינם בולטים. תסדרי בבית שעון שבת ופלטה לחימום האוכל בשבת. ותראי לבעלך שככל שהוא נותן לך לשמור מצוות את יותר טובה אליו. השאיפה שלך צריכה להיות להגיע לשמירת שבת וטהרת המשפחה וכשרות. ולאט לאט גם בעלך יכיר שחיים דתיים הם יותר נכונים ויותר מאושרים בברכה.