שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • עבודה בשבת

שכר שבת - גדר ההבלעה

undefined

רבנים שונים

י שבט תשס"ח
שאלה
הסתכלנו קצת בתשובות באתר וראינו שהאחרונים כתבו שאדם שעובד בשבת במידה ועושה מעט מהמלאכה לפני שבת או אחריה, זה נחשב לו כהבלעה ומותר. רצינו להבין את מקור הדין: המקור של ההבלעה היא מהגמ’ בבבא מציעא [נח.] שאומרת ששכיר חודש [לדוג’] יכול לקבל שכר שבת בהבלעה ובלבד שלא יאמר שייתן לו שכר שבת [ראשונים]. ופסק הרמ"א [שו, ד] "ואם שכרו לחדש והתנה לשלם לו כל יום כך וכך מקרי שכיר יום". לפי דברי הרמ"א יוצא כך: אם מדובר בעבודה בקבלנות, ישנה מחלוקת ראשונים, האם כאשר מקבל שכר על כל יום ויום ייחשב כשכיר יום, ולפי פסק הרמ"א ייחשב שכיר יום ואסור. ואם לא מדובר בקבלנות אלא בעבודה חד פעמית אסור לכל הפוסקים. 1. האם פוסקים כמו הרמ"א? 2. במידה וכן, אז אין ספק שמלצרות בשבת, השכרת דירה בשבת בבית מלון, שמירה כגון בייביסיטר, וכל כיוצא בזה אסורים לגמרי בשבת משום שכר שבת, שהרי לרמ"א שכר כזה לא נחשב הבלעה אפילו אם מדובר בקבלנות של שנה!!! 3. במידה ולא פוסקים כמו הרמ"א. רצינו לשאול האם העבודות שהזכרנו לעיל נחשבת באמת כהבלעה?? שהרי: א. ברור ששכר בשבת הוא גבוה יותר מימות החול, הן להשכיר חדר בבית מלון, הן שמירה, הן מלצרות שעיקר העבודה בשבת, ועל כן זה גופא "שכר שבת". ב. ברור שאם המלצר יחליט להגיע ביום שישי, אך לא להגיע בשבת, הוא לא יקבל משכורת על עבודתו, שהרי עבודתו היא בשבת, איך אפשר לומר שעיקר עבודתו נבלעת ביום חול? הרי כל דברי הראשונים בהבלעה היו שבאמת יש יחס פרופורציונלי אמיתי בין העבודה ביום חול לעבודה בשבת, וברור שכאן הדברים לא כך. 4. במידה וכן מקבלים את ההנחה שמדובר בהבלעה, אז מה התנאים לכך? האם צריך לסכם בכתב עם המעביד? מה צריך להיות כתוב בהסכם כזה? [האם צריך שהמעביד יסכים לכך שאם אני לא מגיע בשבת ומגיע ביום שישי, אז אני מקבל את מלוא הכסף?? אם כן, האם יש מעסיק שיסכים לחתום על הסכם כזה?] 5. אנחנו מניחים שתשובת הרב לא תהיה בניגוד למנהג העולם הרווח לקבל שכר שבת בהבלעה הנהוגה. וברור שישנה קפיצה מסוימת בין דברי הראשונים והאחרונים [המג"א, המשנ"ב] למנהג היום. אך אולי נוכל לקבל מהרב קווים כלליים למנהג הרווח היום, כיצד יש באמת לנהוג לכתחילה ובדיעבד, ולא שיצא מצב [וזה בציניות] שמלצר שחושב על עבודתו בשבת ייחשב שעבד ביום חול והעבודה בשבת "נבלעה בה". בתודה רבה מראש!!!
תשובה
כפי שציינת מקור הדין, שאסור ליטול שכר על עבודה הנעשית בשבת, הוא הסוגיא בבא מציעא דף נח עמוד א. ומשם עולה שאסרו חכמים ליטול שכר על עבודה הנעשית בשבת גם אם היא אינה כרוכה בחילול שבת (כגון, שמירה – כמוזכר שם), וברא"ש (עבודה זרה דף כא) ובטור ורמ"א (סימן רמג), שהוא גם בהשכרת מרחץ או נכס תמורת שכר לשבת [אף על פי שהקל בזה בשו"ת מהרש"ג ח"ב סימן סו], וכל זה משום שהוא כעין מסחר ומקח וממכר (שנאסר בשבת מדרבנן – גזירה שמא יכתוב). אולם מבואר בבבא מציעא שם שכאשר שכר שבת מובלע וכלול ואינו ניכר לעצמו, מותר. ואפשר להשוות דין זה למעין מה שמצינו (ביצה כט ב ושולחן ערוך סימן שכג) "מותר לומר לחנווני תן לי ארבע ביצים וחמישה רימונים ובלבד שלא יזכיר לו שם דמים ולא סכום מידה ולא סכום מניין", דהיינו, שמכיוון שהדבר לכשעצמו מותר אזי בהשמטת הסממנים המסחריים, או בעניין שכר שבת – כל שאין השכר מוגדר לשבת, מותר הוא. ועל כן, אף על פי ששם בגמרא הדוגמאות של ההבלעה הן שכר שבוע או חודש, וכן בשולחן ערוך סימן שו, כתב החיי אדם (מובא במשנה ברורה שם ס"ק כא) שהשוכר יהודי ערב שבת לשמור על העגלות מפני הגניבה יתנה עם השומר שישמור גם ביום ערב שבת ובמוצאי שבת כמה שעות ואז נחשב לשכר שבת בהבלעה ומותר. היינו, אף על פי שהצורך במינוי השומר יתכן שהוא דווקא מפני השבת, ואם כן השמירה בשבת היא עיקר שכירת היהודי, מכל מקום כאשר בהגדרת השכירות כלולות שעות נוספות בלבד, כגון, שמשלם לו עבור שלושים שעות – למשל, אין בזה איסור שכר שבת. וכל שאסר הרמ"א, בסימן שו סעיף ד, הוא כאשר השכירות היא לפי מספר ימים, למשל, שלושה ימים – כל יום שכרו בפני עצמו – שאז התשלום הוא כעין צירוף שלוש יחידות של שכירות ואחת מהן היא שבת, נמצא ששכר השבת עומד בפני עצמו והוא אסור. על כן זוהי הדרך הנכונה בכל תשלום על עבודה בשבת, כגון, שמרטפות, חברת שמירה על רכוש וכיוצא בזה, לכלול את תשלום שעות השבת בחשבון שעות שבועי, חשבון של משמרות כללי וכדומה. ואילו כאשר העבודה היא חד פעמית או רק בתוך השבתות יותר קשה הדבר ויש לתת את התשלום אחר כך באופן שונה ולכנות זאת מתנה. (שו"ת באר משה ח"ה סימן יב). יוצאים מכלל זה הן עבודות הכרוכות בפיקוח נפש – שכר מיילדת (משנה ברורה), שכר רופא או שמירה בטחונית וכיוצא בזה, שאין בהם איסור שכר שבת כלל (בכלל הטעם של אם כן נמצאת מכשילן לעתיד לבוא). וביחס לאירוח בבית מלון לשבת, תשלום עבור סעודה בבית מלון או מסעדה או תשלום למלצר, שפעמים השכר הנקוב הוא בתעריף גבוה ומיוחד לשבת, יש אולי להקל מחמת שני טעמים נוספים. כתבו האחרונים שתשלום אירוח בבית מלון היום הוא תשלום כולל עבור הוצאות רבות שוטפות באחזקת בית המלון, נקיונו וסידורו שנעשות באופן שוטף במשך כל השבוע והמתארח, למעשה, משלם איזה חלק מן ההוצאות הללו והתשלום אינו רק עבודה הנעשית בשבת. ועוד יש לדון משום שכר שבת בדבר מצוה, כפי שדנו הפוסקים בדבר. בסוגיא בפסחים (נ, ב) מובא ששכר המתורגמנים (מתרגמי דרשת הרב בשבת) אין בו סימן ברכה משום שכר שבת. והקשה הבית יוסף סימן תקפה) מדוע רק סימן ברכה אין בו ואינו אסור לגמרי, ומתרץ על פי המרדכי בשם ר' שמואל, שלדבר מצוה לא אסרו שכר שבת, ומביא לדבר הוכחות נוספות. בסימן תקפה פסק מרן שהנוטל שכר לתקוע בשופר אין בו סימן ברכה אבל אינו אסור, ונקטו האחרונים שכן עיקר אף על פי שבסימן שו הביא בעניין זה שתי דעות. ומה נחשב לדבר מצוה? הגמרא (בבא מציעא נח א) דיברה על נטילת שכר לשומר על הפרה או על התינוק, וביאר רש"י שזוהי שמירה לצרכי מצוה שלא תיפסל הפרה נאדומה בעליית עול או מום וכן תינוקות שהיו מגדלים אותם בטהרה לצרכי פרה. ולפי זה מקשה הט"ז (סימן תקפה), שמוכח שגם צרכי מצוה נאסרו, ומתרץ שצרכי מצוה המיוחדים לשבת ויום טוב, כגון, תקיעת שופר, מתורגמי דרשה הניתנת במיוחד לשבת או שכר חזנים המתפללים בשבתות יום טוב, לא אסרו. אבל הרי"ף והרמב"ם כתבו: "שומרי פרה או תינוק" בלא כל תוספת, ולפי זה זוהי שמירת חול גמורה וכל שמירה שיש בה מצוה או הכשר מצוה אינם בכלל האיסור, וכן משמעות הבית יוסף שלא הזכיר את חילוקו של הט"ז. וב"דעת תורה" (להגאון מהרש"ם), סימן שו, התיר אירוח בבית מלון, שאין בו שכר שבת משום שהכנסת אורחים בשבת הוי מצוה. ולפי זה יש מקום לומר, שאף על פי שאירוח בשבת או סעודת שבת ועבודות מלצרות יקרות יותר בשבת, אין לאסור משום שכר שבת כי יש בכך גדר מסויים של מצוה. מכל מקום, נימוקים אלו אינם אלא בגדר לימוד זכות ועדיף בכל אופן, אם אפשר, לכלול הכל בתעריף של הבלעה. יעויין עוד בכל זה בציץ אליעזר חלק יג סימן כח. הרב אליהו ברין
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il