1. האם "פוייסק" צריך להביא הוכחות לטענותיו? 2. במקרה שהפוסק מחמיר למרות שכל הצדדים מראים להיתר (כגון: נתינת מלח בשבת על גוש - שס"ס ומותר), האם זה רק בגדר המחמיר תבוא עליו ברכה?

1. בדרך כלל כן, צריך לנמק על סמך מה פסקת כך וכך. בייחוד היום שיש לנו תלמוד, שותי"ם, ספרי פוסקים, צריך לנמק את ההוראה. אפילו בדין כתוב, שזכותו של הנידון לדרוש "מאיזה טעם דנתוני?", שלא יהיה חשד. תמיד גדולי ישראל שנשאלו איזה שאלה, ביארו וביססו על סמך מה אומרים את פסקם. אלא אם כן זה סברה פשוטה. 2. תלוי מאיזה סיבה הוא פסק, האם חושש לדעה מסויימת שמחמירה ולכן פוסק כך. אדם יכול להחמיר על עצמו, אבל לא רשאי להחמיר על אנשים אחרים. זה לא דרכה של תורה. צריך להגיד להם, מה מצד הדין והיכן יש מקום להחמיר, ולא סתם לפסוק כדעה המחמירה. יש בזה כללי פסיקה, תלוי אם זה דין דאורייתא או דרבנן, מי ומי החולקים ועוד.