השאלה היא פשוטה ומסובכת. פשוטה מכיוון שדעת המקום כפי שנמסר בכתובים ככה, ומסובכת מכיוון שזה לא מובן למה? רואים לאורך כל התורה כולה וגם לאורך הכתובים שההשגחה העליונה מעדיפה ובוחרת ב"צעירים" לתפקידי מפתח. לדוגמא: בסיפור קין והבל - האלוהים העדיף את מנחת הבל הצעיר, ולמנחת קין לא שעה. אברהם אבינו לא היה הבן הבכור של נחור, ובכל זאת בחר בו הקב"ה לאחד והיחיד. ישמעל היה בנו בכורו והאלוהים בחר ביצחק "ביצחק יקרא לך זרע". עשו היה בנו הבכור של יצחק והאלוהים בחר ביעקב. מתוך 12 בניו של יעקב היה ראובן הבכור בבנים ואילו יעקב בחר ביוסף כבכור (נתן לו 2 חלקים בירושה לאפרים ומנשה), וגם אם תאמר כי יוסף היה בכור רחל, אומרת התורה בספר שמות: וגם אם היו לך שתי נשים אחת שנואה ואחת אהובה, לא תבכר את בן האהובה על בן השנואה וכו’. ליוסף היו שני בנים, מנשה הבכור ואפרים הצעיר, ויעקב וההשגחה בחרו באפרים על ידי סיכול הידיים. אהרון ומשה - האלוהים בחר במשה הצעיר. בני אהרון - האלוהים המית את נדב ואביהו הגדולים ואלעזר נמשח תחתם. שאול המלך - לא היה בכור בני קיש. דוד המלך - היה הצעיר בבני ישי. וכו’ וכו’. כאן מדובר רק על הנבחרים על ידי ההשגחה העליונה ולא על המלכים שמוזכרים בספר מלכים שהומלכו כנראה בעיקבות הבכירות שלהם. אז מה השאלה? איך יכול להיות שכל המבוגרים מול הילדים לא היו ראויים, האם זה יכול להיות כך באופן גורף? האם זה כך למעשה בחיים, שהילדים הצעירים במרבית המקרים מתעלים על פני הבכורים מכיוון שהם נלחמים על מקומם ומכשירים את עצמם לחיים של מאבקים? מה ההסבר של פרשני התורה לבחירת הצעיר על פי הבכור?

התורה קובעת שיש תפקיד של בכורה. היה ניתן לקבוע שכלל אין תפקיד לבכור שהרי על פני הדברים עדיף שכל האחים יהיו שוים. אולם התורה רואה חשיבות שבכל מצב יהיה מנהיג למשפחה. כל עוד שהאבא נמצא הוא צריך להנהיג את המשפחה. ברגע שהאבא מסתלק מן העולם יש להעביר את המנהיגות לאחד מן האחים. באופן טבעי המנהיגות תעבור לגדול האחים משום שנסיון החיים של הבכור והבהירות במי עומד להיות המנהיג עוזר לאחדות המשפחה. אם לא היתה הוראה קבועה שבה התורה מורה לאבא לתת לבכור את המנהיגות זה היה יוצר חוסר יציבות בחיי המשפחה. הדברים האלו נכונים כהדרכה למשך כל הדורות. אולם בתחילת יצירת העולם וכל עוד שלא נוצרה שושלת מיוחסת של משפחה הדברים שונים. לכן אנו רואים שבמקרים רבים בתחילת יצירת דבר חדש הבחירה למנהיגות אינה דווקא של הבכור אלא של צעיר יותר. יתכן שהכישורים הנצרכים בשביל להתחיל שושלת אינם עוברים בירושה ובתולדה אלא חייבים להקנות בקנין אישי. לכן אנו מוצאים שבכל עת שמתחיל ענין חדש בעולם יש תהליך של בירור והדברים אינם יכולים להתבסס דרך היציבות והקדושה שמופיעה דרך סדר התולדה. אולם אחרי שהתיצבה המשפחה מורה לנו התורה "את הבכור אפילו אם הוא בן השנואה - יכיר."