א. לפני כמה שנים, בהיותי חייל בשירות סדיר, ניגש חייל מהפלוגה למתחם המחלקה שלי ו"שאל" אולר מאחד החדרים. לאחר גמר השימוש הוא נתן לי אותו ובקש שאחזיר אותו לבעליו. עברתי בין כולם ואף אחד לא טען לבעלות. כיום האולר מונח כאבן שאין לה הופכין ומתחיל להעלות חלודה. 1. מה לעשות איתו? 2. האם חובה עלי לשמור אותו מפני החלודה (שלא הייתה עליו כשבא לידי)? ב. ספר קודש שנמצא ולא נמצאו הבעלים כבר כמה שנים (וכנראה גם לא יימצאו - אין שם על הספר) - מה דינו?

א. הנך שומר אבידה, ולמעשה אתה יכול למכור את החפץ במחיר המוערך כמחירו של החפץ, מכיוון שהאולר מופסד כל זמן שהוא בידך ואין לך חובה להשקיע בשימונו, וכפי דברי המשנה באלו מציאות "כל שאינו עושה ואוכל, ימכר." (לאחר המכר רשום בפנקסך שאתה חייב כך וכך כסף לבעל אבידה פלונית, והנך יכול להשתמש בכסף.) ב. ישנם פרטים מרובים בדין האבידה מתי חלה בה חובת השבה, ולא נוכל לענות על כך מכיוון שלא פורטו פרטי המקרה, אך בכל אופן מותר לך למוכרו מכיוון שבספרים המצויים בשוק חל דין הגמ' הנאמר על מוצא תפילין "שם דמיהן ומניחם". (כל זאת כמובן אם אין הערות מיוחדות שבעל הספר רשם בספרו, שאז אין למכור שכן אין למצוא כזה ספר בשוק.) בברכה, הרב חננאל פאטשינו.