בס"ד לכבוד הרב דב ליאור שליט"א ברצוני לשאול את הרב מספר שאלות אודות מניין שחרית המתקיים ביישובינו. אנחנו גרים ב"מצפה-כרמים" שנמצאת קרוב מאוד ליישוב כוכב-השחר. ב"מצפה" 23 משפחות ב"ה. ב"ה יש לנו מניין ערבית כבר למעלה משלוש שנים. לפני כחצי שנה הקמנו מניין שחרית בשעה 6.00 כשאחריו מתקיים שיעור דף יומי. ב"ה המניין מחזיק מעמד יפה על-אף קשיים שנוצרים פה ושם. מורכבותו של המניין (שחרית) היא בזה שחלק מתושבי המצפה עובדים מחוץ ליישוב וצריכים לצאת בשעה מוקדמת, וחלק אחר מתקשה לקום בגלל השעה המוקדמת דבר שגורם לכך שהרבה מאוד פעמים המניין הוא מניין של עשרה בלבד. המצב מורכב לעיתים עוד יותר כיוון שנוצר מצב שבמניין מצומצם, ישנם 2-3 שממהרים לעבודה ומבחינתם בשעה 6.30 הם חייבים לצאת, בעוד ש 2-3 אחרו לתפילה ולא הגיעו לתפילת עמידה עם כולם. השאלות הנשאלות הן: 1. מה מינימום המשתתפים שצריכים להיות ביחד בתפילת עמידה? 2. מה הדין לגבי החזרה? (אם נחכה לתשעה עונים סביר להניח שהממהרים ייאלצו ללכת.) 3. האם יש מצבים שמותר לוותר על "תחנון"? (בעיקר הבעיה בשני וחמישי.) 4. לאור האמור לעיל - האם רצוי שיהיה בכלל מניין שחרית במצפה, לאור כל השאלות האלו, או שמא כדאי להחליט מראש שביישוב שלנו אין מניין בתפילת שחרית והתפילות ייערכו ביישוב הסמוך? 5. אם התשובה לשאלה הקודמת חיובית, האם יש חובה להשתתף במניין כזה בתור תושב המצפה? בייחוד לאור העובדה שיש הרבה מניינים במרחק הליכה (כ-ק"מ) ביישוב כוכב-השחר (ושם אפילו המניין הוא איטי יותר ומתנהל בנחת). 6. בחורף המציאות היא שהתפללנו לפני הנץ, האם זה מותר לכתחילה? (לאור שאלה 4)

1. צריכים להיות לפחות שישה שמתפללים יחד. 2. גם כן, אם יש לפחות עשרה איש, אפשר להתחיל, למרות שלא כולם עונים. המגן אברהם מביא בשם המהרי"ל: לו יצוייר שיש עשרה אנשים או אחד עשר מצומצם, ורוב הציבור (שישה) סיימו את התפילה, למרות שיש כמה שממשיכים או שעומדים שם, הש"ץ יכול להתחיל לחזור על התפילה, למרות שחלק לא עונים, כיון שהם עדיין בתפילה. היות ובאותו מקום יש עשרה איש סך הכל, כולל השליח ציבור. לפי שיטת מרן המחבר שמביא תשובת הרא"ש, אם אין עשרה שעונים אמן, זה קרוב להיות ברכה לבטלה. אם בשמונה עשרה התפללו לפחות שישה וסיימו, השליח ציבור יכול להתחיל לחזור על התפילה. ואפילו אם עד הסוף חלק יצאו, יכול לומר את הקדיש תתקבל אחר כך. כמובן, שאת שאר הקדישים אין צורך לומר. 3. אם יש לחץ זמן, הטור מביא שיש דיעה בין הגאונים, שתחנון זה תפילת רשות ולא חובה. ואכן, יש שמקילים בזה. כמו שאנו מכירים שבחוגי החסידים כמעט כל יום יש רב'ה שנפטר ובגלל זה לא אומרים תחנון. (חוץ מיום העצמאות שדווקא אומרים תחנון). ולכן, אם אתם לחוצים בזמן, אתם יכולים לוותר על תחנון. אמנם, לעשות את זה בקביעות זה בעיה. 4. השאלה האם לכל אחד יש רכב ויכול לקפוץ ליישוב הסמוך. אני חושב שמבחינת ההנהגה הציבורית, חשוב שבכל מקום יהיה מניין. אפילו אם זה בינתיים צולע, יש סיכוי שבמשך הזמן, זה יתחזק, אולי יתווספו עוד משפחות ויהיה מניין יותר בשפע, בלי להיות לחוצים על אותם שניים שצריכים לצאת מוקדם יותר. אני חושב שיש חשיבות לקיים מניין. 5. דבר כזה צריך להביא לאישור אסיפה. הציבור של המצפה יתכנסו ביחד, ויראו האם יוכלו לקיים מניין אפילו על ידי מאמצים, האם יוכלו לקום לשעה הזו או לא. 6. זה לא נורא. כשעה לפני הנץ, כבר אפשר להניח תפילין ולהתפלל.