אף פעם לא הבנתי מה שכתוב ברמב"ם ובגמרא, בעניין האומר אחטא ואשוב ואחטא. הרי תמיד כשאדם עושה חטא אינו עושה אותו במחשבה שלא יחזור בתשובה, אלא עובר בראשו במהירות מחשבות על כך שאחר כך ישוב ויצטער על זה אך יצרו הרע גבר עליו, אם כן- כל העבירות שאדם עושה הם כאלו, לא כן? ועוד, שמעתי על המושג "חוטא לאנסו", ולא ראיתי מקור בהלכה ברור לזה. לפי הבנתי, כל חטא הוא לאנסו, שהרי יצרו הרע אנס אותו, ואם עשה זאת דווקא- הרי הוא רשע, אז כל חטא הוא "חוטא לאנסו" ופטור?

הגדרת חז"ל האומר אחטא ואשוב אינה מתיחסת לאיך שאדם מתייחס לחטאו. עיקר הכוונה זה כיצד האדם מתייחס לתשובתו. התשובה אינה מתקבלת אם בעת התשובה האדם אומר אני עכשיו אעשה תשובה זמנית בכדי להראות לזמן מוגבל טוב אולם כבר בעת התשובה הוא מתכנן את החטא שיעשה לאחר פרק זמן. זוהי אינה תשובה. בעת התשובה עליך לחשוב על כך שברצונך לקבע בתוכך את הרצון לטוב ותיקון. החיים שלנו בנויים מעליות וירידות. בזמן העלייה צריך שזהו יהיה הרצון הקבוע שלי. למרות שלאחר מכן יתכן שיהיה רגע של ירידה אולם בזמן הירידה אני מתפלל וזועק בתוכי שהירידה תהיה מקרית לארעית אצלי. אני סובל מהירידה ושמח בעליה. כך הולך ונקבע באדם כוח הטוב כרצון היותר חזק ושולט בתוכו. יש בחינות שונות בהגדרת אונס ורצון. האונס ההלכתי הינו אונס שבו האדם לא יכל להימנע פיזית מעשיית החטא. אולם יש בחינות אחרות שבהם אדם מוגדר כאנוס נפשית. אולם אדם לא יכול לבנות על כך שהוא אנוס נפשית שהרי יש בחירה חופשית. בידו של האדם להחליט האם הוא פותח ליצר הרע פתחים שבהם יכנס או שהוא מנסה לסגור לו את הפתחים. גם את יצר הרע אנו מזינים או ממתים. המשימה שלנו להרעיב את יצר הרע. זהו כוח הבחירה החופשית ועל כך אין טענת אונס.