בדרך כלל במחלוקות בין גדולי ישראל אנו אומרים כי שתי הדעות הן דברי אלוקים חיים. האם זהו גם היחס שלנו לפסקים של גדולי ישראל שנגד הציונות (או שבהם אולי אנו אומרים בפרוש שהם טעות)? ומה הפשט בדברי האור החיים ש"על זה עתידים לתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל.." (ויקרא כה כה), אם זו דעתם ההלכתית מדוע הם נענשים ואין היא נחשבת דבר אלוקים? ומה יעשו כלל ישראל אם אפילו על גדולי הדור הם לא יכולים לסמוך, שלא תמיד דבריהם הם דברי אלוקים חיים, איך הם ידעו מה רצון ה’ מהם, ואמנם זו לא היתה דעת כל הגדולים, אך איך הם יכריעו?

במחלוקות בנוגע לציונות יש מספר נקודות מחלוקות. חלקם הינם מחלוקות חינוכיות. חלקם מחלוקות הנוגעות להבנת דרך הגאולה של ישראל. כמו שבמחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע, האם גאולה תלויה בתשובה או אינה תלויה בתשובה, אמרינן אלו ואלו דברי אלוקים חיים כך גם במחלוקות שיש בדורנו על דרך הגאולה. למרות שיתכן שנפסקה הלכה כמו אחת מן הדעות ההלכה אינה אומרת שהדעה השניה אינה דברי אלוקים חיים. הדעה שנפסקת להלכה היא הכרעה מבחינת העולם המעשי. אולם בעולם העליון יותר בעולם הרוח שם שתי הדעות עדיין קיימות. גם כשדעה נפסקת להלכה אין כאן שלילת הדעה השניה. וראיתי בדברי האדמו"ר מלובביץ' שכתב שכשיש מחלוקת ונפסקת הלכה אין הכוונה שנפסקת הלכה כמו אחת הדעות אלא ההלכה היא תמיד הכרעה בין שתי הדעות. ההכרעה אינה תמיד באה לידי ביטוי בעולם המעשי אולם היא כוללת את שתי הדעות. בנוגע למחלוקות שנוגעות לשאלות חינוכיות קשה לומר מי צודק יותר. הקב"ה רוצה שיהיה בעולמו גם כוח שבעיקור הינו כוח משמר וגם כוח מחדש ופורץ ומיניה ומיניה ומיניה מתקלס עילאה. האור חיים שמדבר על חטא של גדולים כוונתו חטא במדרגה של גדולים. כמו שאין לנו השגה בחטא דוד מלכנו. אנו רק מבינים שבמדרגה של דוד היה נתבע דוד להתגבר על נקודה שגרמה לו לבוא לחטא כך גם היחס שלנו לגדולים. רק גדלותם היא זו שמגדירה את החסרון במעשיהם כחטא. אנו מאמינים בכך שהקב"ה משגיח על קיום תורה שבעל פה דרך חכמי ישראל. הקב"ה משגיח שתהיה תורה בישראל גם דרך הטעיות של חכמי ישראל. יש דרך של הופעת תורה. דרך הופעת התורה היא שיש גדולים . יש תלמידים הניזונים מהגדולים. יש דרך לברר דברי תורה. גם תלמידים שותפים בהופעת תורה שבעל פה. הם יכולים לשאול ויכולים לחדש. אולם מקומם בהופעת התורה היא מקום של תלמידים. רצון ה' בכל הדורות שהתורה תופיע על ידי גדולי תורה ועל ידי לימוד תורה בהמון.