1. קשה לי לקבל מאנשים דברים - אני משתדלת לא להזדקק לבריות. רק שנראה לי שזה כבר גובל בגאווה. רציתי לדעת מה הגבול בין לא להזדקק לבריות לביו גאווה -שלא לרצות טובות מאנשים? 2. יצא לי לראות כמה פעמים נוער (שאני לא מכירה) שגונב מחנויות דברים - מה צריך לעשות, לשתוק, להגיד להם, להגיד למוכר? 3. אם ברכתי על מאכל כלשהו שהכל ואח"כ אני רוצה לאכול עוד משהו ואני לא זוכרת אם ברכתי "נפשות". אני צריכה לברך שהכל שוב, ומה אם הברכה האחרונה של המאכל השני?

1. עצמאות ככלל היא תכונה טובה, אך כמו כל דבר, כשהיא באה בצורה מוגזמת היא יכולה גם לפגוע. והסימן הוא אם את דוחה את העזרה מתוך תחושת זלזול במה שהאחר יכול לתת לך, בין אם זה עצה או כל דבר אחר, לבין דחייה מתוך רצון להתמודד לבד. מובן שדחייה על רקע של זלזול באחר היא פסולה, ומביאה את האדם לידי החשבה עצמית - שבסוף פוגעת בעיקר בו עצמו. אגב, גם לרצון להתמודד לבד צריך להיות גבול, מפני שהיסוד הוא לדעת שגם באחרים יש טוב, ויש חוכמה ועצה טובה שאנו יכולים להעזר בה. ומתוך הכרת ערכם של הסובבים אותך, תגיעי גם ליכולת לקבל מהם. 2. במקרה שאת רואה משהוא גונב, צריך להפנות את תשומת לבו של בעל החנות כדי למנוע ממנו הפסדים כספיים. 3. אם ברכת "שהכל" על מאכל מסויים ואחר כך את רוצה לאכול דבר אחר שברכתו "שהכל" - את צריכה לברך שוב, כיון שבעת הברכה הראשונה המאכל השני לא היה לפנייך ולא רצית לאוכלו, לכן הברכה לא חלה עליו. כמובן, שצריך גם ברכה אחרונה אחרי המאכל השני.