אשה לוותה כסף כשהיתה רווקה וקנתה בו רכב ולאחר כמה זמן התחתנה ועדיין לא פרעה את חובה למלווה, בנוסף הרכב שנקנה בכסף ההלוואה נמכר אבל רק שנה או יותר לאחר החתונה (הבעל הספיק גם הוא להנות מהרכב שנקנה בכספי ההלוואה). 1.האם היא חייבת /צריכה/יכולה להחזיר את החוב או בגלל שהתחתנה והכל שייך לבעלה אינה חייבת /צריכה /יכולה לפרוע? 2. המלווה שהלווה לה כסף רב מה דינו, האם הוא יכול לדרוש ממנה שתחזיר לו את כספו או מבעלה? 3.מה דין בעלה, האם הוא חייב /צריך לפרוע את חובות אשתו כשהיתה רווקה? 4.האם צריך לעשות פרוסבול על חוב כזה? 5. אם יש שאלות נוספות שיכולות להתעורר עקב מצב כזה ולא שאלתי אודה לרב שיתן גם להן מענה.

בדיוק בשאלה זו הסתפקה הגמ' במסכת בבא בתרא דף קלט. ונחלקו הראשונים כיצד פשטה הגמ' את הספק. הרשב"ם בשם ר"ח סבר שהגמ' הכריעה שהבעל חייב להשיב את ההלוואה למלווה אם יש לאישה נכסים. [כמובן שהבעל לא חייב לשלם מנכסיו מה שלוותה אשתו קודם הנישואין (עיין בית שמואל אבן העזר סימן צא ס"ק ט')]. לעומת זאת, הרמב"ם, הרי"ף והרא"ש סברו שהגמ' נשארה בספק לגבי שאלה זו ולכן הבעל לא חייב לשלם הלוואה שלוותה אשתו קודם נישואין, שיש לנו כלל שהמוציא מחברו עליו הראיה. וכן פסק בשולחן ערוך (אבן העזר סימן צא סעיף ד) וזה לשונו: "היה עליה מלוה על פה ואחר כך נשאת, אינה נגבית מהבעל, דמלוה על פה אינו גובה מהלקוחות. הגה: מיהו אם המעות שהלוה בעין, חייב לשלם (רבינו ירוחם והמרדכי). ....אבל אם היה עליה מלוה בשטר, גובה מנכסים שהכניסה לבעלה...." סיכום: א. אם ההלוואה נעשתה ללא שטר עם עדים אין הבעל חייב לשלם אפילו מנכסי אשתו. ב. החוב נשאר על האשה עד שתתאלמן או תתגרש, לכן המלווה צריך לעשות פרוזבול (חו"מ סימן סז). ג. היות שדין זה נפסק מכוח ספק בגמ', אם תפס המלווה אין מוצאים מידו. ד. כאמור, שהאישה צריכה לדעת שהיא חייבת למלווה וזה שאין לה ממון אין זה פטור, לכן ראוי שבעלה ידאג לכסות חובות אישתו ובמיוחד שגם הוא נהנה מהכסף, למרות שמן הדין לא ניתן לתבוע את החוב ממנו לעולם או ממנה כרגע. הרב אברהם זרביב