1. מוכר שמע לקוח ששאל מוכר אחר מהחנות אם יש ג’קט מסוג בד מסוים (קטיפה) והמוכר השני אמר לו שאין והמוכר ששמע את הלקוח ששאל מוכר אחר ידע שיש את הג’קט הזה אבל כחלק מחליפה אבל הוא לא אמר כלום. האם המוכר אשם שלא אמר ללקוח ולמוכר השני שיש את זה והוא אשם ובגללו החנות הפסידה כסף והוא אמור לשלם עבור זה? או מקרה שהמוכר שמע שמוכר אחר אמר ללקוחות שיש חליפות רק עם כובע והלקוחות רצו בלי והוא ידע שהמוכר השני טועה והוא לא אמר לו וללקוחות שיש גם את מה שהם רוצים. האם המוכר אשם שלא אמר להם כלום והוא אשם בהפסד כסף של החנות והוא אמור לשלם או שלא כי ייתכן שהלקוחות בסופו של דבר לא היו קונים? 2 . מוכר שעזר ללקוח והלקוח רצה בגד במידה מסוימת והמוכר חיפש את זה ולא מצא באותו זמן הוא מצא את זה לאחר יום או היה מקרה שהמוכר חיפש בגד בצבע מסוים עבור לקוח ולא מצא. הוא מצא את זה אחרי כמה ימים וזה כבר לא היה רלוונטי. האם המוכר אשם למשל שלא חיפש יותר טוב והוא אשם שהחנות הפסידה כסף בגללו שהלקוח לא קנה והוא אמור לשלם? 3. בקשר לשאלה ששלחתי פעם קודמת על מוכר שעזר ללקוח ושכח להראות לו דברים מסוימים מהחנות, לא עלה בדעתו באותו זמן האם הוא אשם בהפסד כסף לחנות או שלא כי ייתכן שהלקוח בסופו של דבר לא היה קונה וענית לי שבדרך כלל יש מחילה על שכחה כזאת והמוכר לא צריך לשלם על מניעת הרווח ויכול אולי בעל הבית להוריד לו מעט מן המשכורת. אבל אם בעל הבית לא יודע מהמקרים שקרו ולא נעים למוכר לספר אז עדיין זה נחשב שהמוכר לא אשם וזה בסדר?

כפי שכתבתי לך בפעם קודמת אין כאן חיוב בידי אדם. גם לגבי חיוב בידי שמים אין לחייב משום שיש מחילה כללית מצד בעל הבית. לא צריך שבעל הבית ידע באופן נקודתי על המקרים. כך דרך המוכירם שיודעים שלפעמים העובדים שלו לא מחודדים ולא עושים את כל המ שהם יכולים. אולם אם הדבר נעשה בכוונה בכדי להזיק לבעל הבית יש מקום לפיצוי של בעל הבית.