בהתנהגות האבות ישנה סתירה שלא הצלחתי למצוא לה תשובה. בעקרון אנו מוצאים המון פעמים שהאבות היו גיבורים בקרבות ואף "גיבורי על" (במלחמת אברהם עם המלכים הוא ואליעזר לבדו, והחול שהפך לחיצים, בגלילת האבן מפי הבאר ע"י יעקב כמו פקק מבקבוק, במלחמת יעקב עם האומות לאחר מעשה שכם לפי פירוש הרמב"ן, באיום יהודה על יוסף שהוא ואחיו יהפכו את כל מצרים וכל אחד יהפוך כרך שלם ממצרים ויהודה שני כרכים! הנפת האבן של מנשה לפני יהודה, משה הורג מצרי בדיבור! ע"י השם המפורש, מרדף פנחס אחרי בלעם באוויר והרגו –לפי רש"י, ועוד הרבה מקומות...), אך מצד שני אנו רואים שהאבות הקדושים מתנהגים כאדם רגיל שאין לו יכולת כבירה לנצח את אויביו (אברהם מפחד שיהרגו אותו על דבר אשתו, יעקב מפחד שלבן על ידי אנשי עירו יגזול את רחל ממנו, יעקב מפחד ששכני שכם יכו בו ובמשפחתו עד שיושמד לגמרי! ועוד מקומות...) אז לא מובן, אם האבות כן היו מעל הטבע מדוע הם מתחנפים לרשעים (יעקב לעשיו) ושומרים על איפוק (מחשבת יעקב על מעשה שכם) או משקרים כדי לשרוד (אברהם ואבימלך). אשמח אם בנוסף לתשובה הרב יוכל להפנות אותי למקורות. תודה.

אולי ניתן לחלק בין זמן מלחמה או סיטואציה של צרה לבין סתם יום של חול. בזמן מלחמה האבות בטחו בה' ומתוך כך נעשה להם ניסים. ביום רגיל הם צריכים להתנהג רגיל להשתדל ולא לסמוך על הסיעתא דשמיא. ועוד ניתן לחלק בין חו"ל או הנהגה מכוח היותם של האבות בחו"ל לבין הנהגתם בהיותם בארץ ישראל.