אני סטודנט בשנה ב’, ואחר הלימודים באוניברסיטה אני שב לביתי, משתדל לקבוע עתים לתורה ומשוחח עם אשתי (אנו בתוך השנה הראשונה לנישואינו). אני חש עומס גדול מאוד, גם מכיוון שרמת הלימודים גבוהה ויש עומס רב בשיעורי הבית ובמטלות אותן צריך להגיש, וחשוב לי להשקיע בלימודיי האקדמאיים. מאידך, חשוב לי מאד להשקיע זמן בבית ובשיחות עם אשתי כדי שנוכל לבנות בצורה טובה את הקשר בינינו. ובנוסף, אני רוצה להקים בית של תורה, כך שמאד הייתי רוצה להספיק גם ללכת לשיעורי תורה. 1) מה היחס הנכון בין 3 התחומים הללו (לימודים, משפחה, לימוד תורה)? יש לציין שמבלי להשקיע בלימודים אז גם ההצעות למקום עבודה/המשכורת תהיינה בהתאם. 2) אני לאחרונה משתדל לנצל את ההפסקות בין שיעור לשיעור כדי ללמוד תורה. אלא שאני חש שזה בא על חשבון יצירת קשרים עם חברים למחלקה. במה אם כן כדאי להשקיע כעת יותר בזמן ההפסקות - בלהתעניין בשלום החברים ולשוחח עמהם, או ללמוד תורה? אציין שאני חש שאם אני לומד תורה בהפסקות (אני היחיד בכיתה שעושה זאת) - אני קצת ’מתנתק’ מהחברים, וזה עלול להשפיע על מצבי בכיתה, מה גם שהרבה פעמים נעזרים בחברים בעבודות ושיעורים וכו’. האם יש להתחשב בכך שהסטודנטים ירגישו אולי ניכור אליי משום שאיני מדבר כמו כולם בהפסקות אלא תמיד ’מכונס’ בתוך עצמי עם הספר ביד?

שלום הבית בראש. העיקר הוא היחס, אין צורך להקדיש לכך את מירב הזמן, יש גם שבתות. רצוי מאוד שתרבו בשבתות בביתכם ופחות באירוח אצל ההורים. לימוד תורה עדיף מקשרי חברות שבלא"ה הם זמניים. עם זאת התעניינות בשלום חבר שיחה קצרה חשובים אולם שיחות אחרות מיותרות.