לי נראה שרק נדר שנדר אדם בפיו צריך להתירו בפני גמיר וסביר וכו’ וכו’. אבל נדר שבא מחמת מנהג שנעשה שלוש פעמים - אפשר בפני שלושה אנשים שהם הדיוטות. האם זה נכון?

בזמננו אני לא יודע אם יש דין "גמיר וסביר". בדרך כלל צריך להתיר בפני שלושה. ההבדל הוא שאם אדם עשה נדר בביטוי שפתיים, החלות של הנדר היא מן התורה. נגיד אדם אסר על עצמו לאכול בשר במשך שנה, לאחר מכן הוא הולך להשיא את בנו, אז אומר בליבו: אילו הייתי יודע שהחתונה של הבן שלי השנה, לא הייתי נודר דבר כזה. פה צריך לעשות התרת נדרים מדאורייתא. אדם שנהג שלוש פעמים הנהגה של מצוה, המנהג נהפך כנדר מדרבנן, כי הגדר של נדר מהתורה הוא רק אם יש ביטוי שפתיים. כתוב בפסוק: "לא יחל דברו", חז"ל דרשו והר"ן מסביר במסכת נדרים: "דברו" מלשון "דבר" כלומר הנהגה כזאת, זה "לא יחל" מדרבנן. גם להתיר הנהגה טובה צריך שלושה. היום על כל נדר צריכים שלושה להתיר אותו, שלושה שיודעים שיש נדר ושעל ידי פתח וחרטה אפשר להתירו, אבל לא מי שלא מבין.