יש לי מס’ שאלות שלא מצאתי להן תשובה (או שלא הבנתי אותה עד הסוף). 1) מאיפה הבטחון שתורה שבעל"פ היא מן השמיים? כי התירוץ שנותנים בדר"כ {"אם אין היא מן השמיים, התורה שבכתב לא מובנת כלל,כי מה זה-"פרי עץ הדר"? הרי זה יכול להיות הרבה דברים !, וכן מה זה "בסוכות תשבו שבעת ימים", מה זה בכלל סוכה?"} אינו מובן לי כלל, שכן אולי באמת הקב"ה לא מחפש מאיתנו פרטים קטנים אלא רוצה שנבצע פעולות שיגרמו לנו לזכור את קיומו ושליטתו בעולם, ולכן "סוכה" יכול להיות כל דבר שמשמש כהגנה על האדם כמו שה"סוכות" הגנו על עמ"י כשיצאו ממצרים ואין הקב"ה מדקדק אם היא תהיה מעל 20 אמות או מתחת 10 טפחים וכדו’ אלא פשוט תגור במבנה ארעי שיזכיר לך שה’ הגן על עמ"י בצאתו ממצרים, וכן בשאר המצוות, מה שיש לגביו פירוט בתורה צריך לדקדק בדיוק כל ומה שלא אולי ה’ לא רצה שנדקדק. 2) למה אנו "חייבים" באופן עקרוני לקיים את מצוות ה’? מובן לי שזה עדיף לנו ושרק נרוויח מזה אך מאיפה החיוב העקרוני? הרי לא מבחירה באנו לעולם ולא התחייבנו לכלום לפני שבאנו. זה כמו שאסיר בכלא יציית לשומרים עליו כי כך ירווח לו ולא כי הוא רוצה מבחינה מהותית לציית להם. 3) אחד מיסודות האמונה שלנו זה שיש עולם הבא ובו מקבלים שכר ועונש. אם זהו יסוד כה גדול מדוע אינו נזכר כלל בתורה שבכתב? (שהיא אמורה להיות העקרונות ואם זה עקרון כה חשוב מדוע אינו מופיע בה?) 4) לגבי תפילה, כלל מסור בידנו ש"כל דעביד רחמנא לטב עביד", מדוע אם כן אנו מפללים לרפואה, פרנסה, זיווג הגון וכו’? הרי הקב"ה גם ככה יעשה את הטוב המעולה ביותר בשבילנו, אז למה אנו מבקשים להתרפאות או לקבל פרנסה? ואולי זה הכי טוב בשבילנו שכעת לא נקבל פרנסה או ח"ו לא נרגיש טוב? מצטער על האריכות אך אלו שאלות שמפריעות לי. רוב תודות.

לגבי שאלה מס' 4 עניתי בתשובה אחרת. גם לגבי שאלות האחרות התייחסתי. אני חוזר בתמצית על הערותי. 1. מה שהזכרת כראיה לאמיתות תורה מן השמים זו רק אחת מן הדרכים. האמונה היא לא רק בגלל נחיצות התורה שבעל פה. קודם כל אנו מאמינים משום שכך קיבלנו במסורת ממשה רבינו. אנו מאמינים משום שאנו מלאי ענווה אל מול הזקנים שהיו אנשי מעלה וידעו יותר מה רצון ה' מאשר אנו שלא מתקרבים למדרגה שלהם. אנו מאמינים להם משום שהם היו יותר קרובים למעמד הר סיני מאשר אנו שכבר נמצאים רחוק אלפי שנים מאותו מעמד. אולם לגופם של דברים אנו חושבים שהתורה ניתנה לעם היהודי כדי שהיא תתקיים בו. אנו רואים שהדרך היחידה שמצליחה לשמר את קיום התורה ברצף של דורות זה רק דרך שמירה על תורה שבעל פה. כל הזרמים שניסו לקיים תורה שבכתב ללא תורה שבעל פה לא החזיקו מעמד לאורך הדורות. כל הרפומות נועדו לצא מעם ישראל. יש גם בכך הגיון. חלק מהיכולת של התורה להתקיים היא בכך שיש אחידות המעשה. רק משום שלאחר אלפיים שנות גלות היהודים שבאו מתימן ומאירופה ואסיה הגיעו לנמל ואמרו ביחד "יתגדל ויתקדש " פחות או יותר באותו נוסח מאפשר לעם ישראל להיות עם אחד. תורה שאין בה אחדות מעשה נועדה לכיליון ולאי יכולת מימוש בעולם שלנו. מעבר לכך התפיסה של חז"ל שהתורה לא באה רק לגאול את הלב היהודי. היא באה גם לגאול ולתת משמעות גם למעשים שלנו. התורה היא הוראה גם לגוף שלנו לא רק לנשמה. 2. המשל שנתת אינו מדוייק. המשל הנכון הוא למי שבאים ונותנים לו חיים אולם אומרים לו שאנו נותנים לך את החיים בתנאים האלו והאלו. לאחר מכן אותו פלוני שקיבל את החיים גונב אותם ורוצה להשתמש בהם לא לפי התנאים והכללים שניתנו לו. 3. לגבי אי הזכרת העולם הבא בתורה רבים שאלו זאת. אביא כאן מדברי הכלי יקר: "והתהלכתי בתוככם. פירש"י אטייל עמכם בגן עדן כו', דעתו לסלק מעל תורתינו הקדושה כל טוען ומערער האומר יש לי מקום ללון ולומר מאחר שלא נזכר בתורה עיקר השכר לנשמה, אם כן ודאי אין כח במצות אלו להנחיל עושיהם השכר הנפשי לעולם הבא, ותכלית עשייתם אינו כי אם לקבל השכר בעולם הזה האחוז בחבלי בוז. וכבר נתעוררו על ספק זה שלמים וכן רבים ובאו בהיתר ספק זה שבעה דעות זכרם מהרי"א בחבורו והאריך בהם, ואני באתי לקצר בכל היכולת ולסדרם פה כדי להסתים פי דוברי עתק על תורתינו הקדושה: הדעה האחת, היא דעת הרמב"ם, שכל אלו היעודים אינן עיקר השכר, וכל הרעות והטובות שנזכרו כאן בפרשה זו הם מדברים מענין הסרת המונעים לבד, ורצה לומר שאם תשמור מצותי אסיר ממך כל מונעים כמלחמות וחליים ורעב ויגון באופן שתוכל לעבוד את ה' בלא שום מונע, אבל עיקר השכר של העולם הבא אינו נזכר כאן כדי שיעבוד את בוראו לשמה, ולא מחמת השכר ההוא או מיראת העונש עיין בספר המדע (הלכות תשובה ט א): הדעה השניה, היא דעת הראב"ע, בפר' האזינו (לב לט) וז"ל: ולפי דעתי שהתורה נתנה לכל ולא לאחד לבדו, ודברי העולם הבא לא יבינו אחד מיני אלף כי עמוק הוא עכ"ל. ודעתו לפי שקשה לצייר אותו שכר כי הגשמי לא ישיג ענין הרוחני, על כן העלימה התורה דבר עמוק זה מן ההמון מרוב קוצר דעתם: הדעה השלישית, היא דעת רבינו בחיי הזקן, זכרו הראב"ע פר' האזינו ונטה לדבריו וגם הרמב"ן נטה לדעה זו והוא, שכל היעודים שבתורה הם למעלה מן הטבע, שאין זה דבר טבעי שירדו גשמים בזמן שעושין המצות ויכלא הגשם מן הארץ כשאין עושין רצונו של מקום ברוך הוא, אמנם מה שתעלה הנפש למקום חוצבה זהו דבר טבעי אל הנשמה ואין זה בדרך פלא, ואחר שמצינו בתורה עונש כרת אל הנפש החוטאת שתהיה נכרתת ממקום חוצבה מזה יש ללמוד שאם לא תחטא שתשוב אל מלונה אל מקום אשר היה שם אהלה בתחילה, ונראה שעל זה נאמר (תהלים לז לד): קוה אל ה' וירוממך לרשת ארץ בהכרת רשעים תראה. רצה לומר באותו כרת המיועדת בתורה לרשעים תראה כי יש שכר נפשי שירוממך ה' לרשת ארץ החיים כי תעלה הנפש למקום חוצבה מדאיצטריך להכרית נפש הרשעים משם: הדעה הרביעית היא, לפי שבימים ההם היו כל העולם מכחישים השגחת השם יתברך, והיו טוענים שכל הנעשה בעולם הכל בהכרח ולא ברצון. רצה הקדוש ברוך הוא לאמת פנת ההשגחה על ידי יעודים אלו אשר עיניהם הרואות שכל העושה רצון בוראו מושגח לטובה בכל ההשגחות הללו, ואילו היה מייעד להם השכר הרוחני עדיין ישארו בכפירה זו כי הרוצה לשקר ירחיק עדיו, ועיקר דעת הזה הוא דעת רבינו ניסים בפר' בראשית ושרשה בספר הכוזרי (מאמר ראשון קד-קו) כשאמר הכוזרי אל החבר רואה אני שיעודי זולתכם שמנים ודשנים יותר מיעודיכם, השיבו החבר אבל הם כלם לאחר המות ואין בחיים מהם מאומה ולא דבר שיעיד החוש עליהם, אמר הכוזרי ולא ראיתי אחד מהמאמינים ביעודים ההם מתאוים לקנותה מהרה, אבל אם היה בידו לאחרם אלף שנים ושהוא ישאר בזכירת החיים ובעול העולם הזה ורוב עצבונו היה בוחר בזה עכ"ל. וזה באמת תשובה נצחת לומר שיעדה התורה הדבר אשר בו האדם חפץ מאד: הדעה החמישית היא, שקודם קבלת התורה היו עובדים כוכבים ומזלות והיו עושים להם עבודות מיוחדות כדי להמשיך מהם הברכה בתבואות ולהביא גשמים בעתם ושאר הצלחות הגוף, וכשנתן הקדוש ברוך הוא התורה ומנעם מן אותן עבודות הוצרך להבטיחם שגם על ידי שמירת התורה יזכו לאותן יעודים, ועל ידי עבודות הכוכבים ומזלות יחסרו כל אלה. אבל חיי העולם הבא לא הוצרך ליעדם כי גם על ידי אותן עבודות לא היו מובטחים בו. וזה דעת רב סעדיה בספר האמונות אשר לו וגם בספר מורה נבוכים חלק ג': הדעה הששית היא, שמאחר שנאמר והתהלכתי בתוככם ונתתי משכני בתוככם. שזהו דיבוק השכינה אל ישראל אפילו בעולם הזה שהנשמה נסתבכה עם החומר קל וחומר שתהיה דבקה אל השכינה אחר הפרדה מן החומר, הנה כל מה שיעדו הדתות המזויפות אחר המות יעדה התורה לנו גם בחיי העולם הזה והנבואה המצויה בינינו תוכיח וזו הדעה תמצא גם כן בתשובת החבר למלך הכוזר בסוף מאמר א' מספרו והחזיק בדעה זו רבינו ניסים בדרש החדש: הדעה השביעית היא, שכל היעודים הנזכרים בתורה הם לכללות האומה כי העולם נידון אחר רובו ויעוד הגשמים והתבואה והשלום וכיוצא בהם יהיה לכל ישראל כאחד, אבל שכר הנפשי לעולם הבא אינו לכללות האומה אלא כל איש בפני עצמו נידון שם על פי מעשיו, ונרמזו במצות כיבוד אב ואם ושלוח הקן לכל איש מישראל, ודעה זו היא בספר עקרים וברמב"ן פרשת עקב (יא יג) בפסוק בכל לבבכם עיין שם. בשבעה דרכים אלו ינוסו הדוברות עתק על תורתינו הקדושה, מלבד מה שראינו בעינינו כמה גדלה חיבת ה' אל אבותינו אברהם יצחק ויעקב. ואילו היתה הצלחתם בעולם הזה סוף הצלחתם אם כן מה יתרון היה לאברהם על נמרוד הרשע כי זה מלך בכיפה ואברהם היה נע ונד כל הימים מתהלך מאהל אל אהל מגוי אל גוי, וכן יצחק ויעקב לא ידענו מה היה להם מן השכר האמיתי כי אם זה השכר המיועד לזרעם הוא סוף שכרם מה כשרון לבעליו כי אחרי מותם ינחלו זרעם את הארץ והמה יצאו מן העולם ריקם מכל עמלם, ואפילו לישראל נוחלי הארץ מה יתרון להם אפילו בזמן השלוה על כל מלכי הארץ אשר צלחו ומלכו בעולם כמותם ומקצתם יותר מהמה, אין זה כי אם שרב טוב הצפון לצדיקים הוא חלקם ונחלתם של האבות ושל כל תולדותיהם כיוצא בהם כי תורה אחת לכלם".