בימים אלה אנחנו עומדים לקיים מפגש שבט של בני עקיבא,כאשר המדובר על השנים תש"י-תשי"ח (1950-1958), בהם היינו יחד ומאז כל אחד פנה לדרכו. מרבית האנשים לא ראו איש את רעהו 50 שנה בקירוב. בהתאם לידוע לי לאחר י"ב חודש יש לברך מחיה המתים. אין ספק,שלכל אחד מהנוכחים, הדבר גורם לו שמחה רבה,בגלל הקשר העמוק שהיה בעבר, בבית הספר והתנועה, והשכחה מהלב שהיתה חבויה עד כה, תעלם מייד לאחר שיפגשו. נדגיש שלגבי חלק נכבד מהנוכחים, גם לא היה קשר כלשהו, בטלפון או במכתב, וזו תהיה הפגישה הראשונה מאז. מהו הדין לגבי הברכה?

אכן מי שירגיש צורך בכך שיברך.