לכבוד הרה"ג זלמן מלמד שליט"א כמו רבים, אני מוטרד מדבר ההולך וגובר בעמנו בעניין הליכה לקברי צדיקים, האם אין בכך דרך מנוגדת למסורת ישראל סבא? היום מי שלא הולך לשם נתפס כמי שלא מבין את גדלות "ההתקשרות עם הצדיק", ואולם דברים אלה עומדים בניגוד לירושלמי ברכות פ"ט ה"א: "... הקב"ה אינו כן אם באת על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד הה"ד כל אשר יקרא בשם ה’ ימלט" ובירושלמי שקלים פ"ב ה"ה: "תני רשב"ג אומר אין עושין נפשות לצדיקים דבריהן הן זכרונן" וכך נפסק ברמב,ם, הלכות אבל, פ"ד ה"ד, ובתהלים קטו אמר נעים זמירות ישראל: "לא המתים יהללו ה’ ולא כל יורדי דומה" אמנם בקהלת ד כתוב: "ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים" אך מאידך בקהלת ט ה איתא: "כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה..." ושם ט ד: "כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת". רבים וטובים מכל הקשת הרבנית נמנעו מלפקוד קברים ואני הקטן איני יודע מה לחשוב יותר "שכן מנהג ישראל הלכה היא": חסידים: 1) ר’ יואל טייטלבאום בקונטרס על הגאולה והתמורה, ברוקלין תשכ"ז, עמ’ קסו: "כל ענין הליכה אל הקברים אינו ענין אלא לבני אדם גדולים וצדיקים היודעין ומבינים סודן של הדברים, והוא ענין התדבקות נפש בנפש...אבל לבני אדם הפשוטים ובפרט מי שלא תיקן עדיין פגמי נפשו הוא סכנה גדולה שלא יתגרו ויתדבקו בו החיצוניים, דנראה קצת כדורש אל המתים." האר"י: 2) באר היטב על שו"ע או"ח, סי’ תקנט יז: "[מגן אברהם] וכתב בכתבי האר"י דאין לילך על הקברות אלא לצורך הלווית המת ובפרט אם לא תיקן עון קרי מתדבקים בו החיצונים" ליטאים: 3) חכמת אדם, כלל פט ס"ז: "איסור דורש אל המתים... ואותן נשים וכן עמי הארץ שהולכין על קברי מתים וכאילו מדברים עם המתים ואומרים להם צרותיהם קרוב הדבר שהם בכלל זה. ונמצא שיש מן הגאונים שהיו רוצים לאסור להשטתח על קברי מתים." 4) ספר מעשה רב השלם, קונטרס הלכות הגר"א, עמ’ רעב: "ותשמור שלא תלך לבית הקברות כלל וכלל ששם מתדבקין הקליפות מאוד וכל שכן בנשים, וכל הצרות והעוונות באים מזה." 5) אגרות משה, ח"ח, עמ’ 19: "מאז מות אבי מורי הגאון ר’ דוד פיינשטיין [נינו של הרב אברהם אחי הגר"א] לא פקדתי את קברו כיון שמנהג וולאז’ין היה שלא לפקוד את הקברים." 6) הרב סולבייצ’יק, איש ההלכה, עמ’ 40-36: "הגר"א מוילנא, ר’ יוסף איש בריסק, ר’ חיים בנו, ר’ משה בן בנו, ר’ אליהו איש פרוזינא לא ביקרו מעולם בבתי קברות ולא השטתחו על קברי אבות. זיכרון המוות היה מטרידם מיגיעתם בתורה. יש ליהדות יחס שלילי אל המיתה והמתים. מת מטמא, קבר מטמא, אדם שנטמא במת טמא טומאת שבעה ואסור לו לאכול בקדשים ולהיכנס למקדש...ובשעה שהרבה דתות רואות בתופעת המיתה חזון חיובי... ולפיכך קידשו את המוות, את המת, את הקבר... הכריזה היהדות טומאה ביחס למת, ומאסה במיתה, בכיליון ובחרה בחיים וקידשה אותם. היהדות הנאמנה, שהיא בת קולה של ההלכה, רואה במוות ניגוד עצום וסתירה מבהילה לכל חיי הדת. המוות סותר את כל מהותה של חווית הדת המפוארת... קדושה מושרשת ומעורה בשמחה. שמחה היא סמל החיים הריאליים שההלכה מתגשמת בהם. אבלות ואנינות קשורות עם המיתה המתנגדת לקדושה. מיתה וקדושה הם שני כתובים המכחישים זה את זה ועדיין לא בא הכתוב השלישי להכריע ביניהם." יהדות מרוקו: 7) הרב יוסף משאש, שו"ת מים חיים, פאס תרצ"ד, סי’ רז: הרי לך ידידי שדבר זה להשטתח על קברי צדיקים יש לו שורש וענף בש"ס, ואך אם יש מצוה בדבר או לא? הדבר פשוט שאין בזה שום מצוה ולא שום כבוד לצדיקים ואפילו בעת צרת ציבור הוא שנוי במחלוקת, למ"ד הטעם הרי אנו חשובין כמתים ומהנו לזה גם קברי גויים. ואפילו למ"ד שיבקשו רחמים (תענית טז ע"א) פשוט דהיינו דוקא תפילת ציבור היא שמעוררת אותם לבקש רחמים... אבל תפילת יחיד אין כחה יפה...ואין למדין מכלב בן יפונה שהיה יחיד דשאני קברי אבות העולם... ושאני כלב שהיה צדיק גמור וקדוש כידוע... אבל חוץ מזה פשוט שאין שום מצוה ולא שום כבוד לצדיקים להשתטח על קבריהם ... [ובעניין המצבות]... מצבות יקרות כדי שיהיו ניכרים לכל ויבואו להשתטח על קבריהם? ומזה למד הרמב"ם ז"ל [הלכות אבל ד ד] לצוות שלא יפנה אדם לבקר הקברות משום שאין בזה שום תועלת ומי שרוצה להתפלל בזכותם אף בביתו יוכל לעשות כן, כמו שאומרים בסליחות ’עשה למען אברהם יצחק ויעקב’ וכו’ אף שאין עומדים על קבריהם." אני פונה אפוא לרבנים לקבל דעת תורה, תשובה מלומדת ומקיפה להדריכני בעניין חשוב זה, האם מקורות הלכתיים אלה צודקים? האם גדולי עולם אלה, לא הכירו את סיפורו של כלב? האם לא מתחשבים בזוהר? מי צודק? הם או ר’ נחמן מברסלב שלא ראה ’דבר גדול מזה’ (חיי מוהר"ן, ס’ תה) שיבואו לפקוד את קברו בראש השנה, על-אף שהדבר כרוך ביציאה לחו"ל עניין שנאסר ע"י מרן הרב קוק במשפט כהן. אגב הרב למד בוולאז’ין, האם נהג להשתטח על קברי אבות?! הרבה שאלות אם כן אליכם ארזי הלבנון, אך מחובתכם להתבטא ללא מורא ופחד אלא אליבא דשמעתתא, כדי להאיר עיננו בתורת ה’.

כבר התיחסתי לנושא זה. אכן יש דעות שונות בענין וכל אחד ילך בדרכו. לעומת החסרון שיש בגישה של עמי הארץ לקברים, אותם אנשים נקשרים לתורה וליהדות על ידי ההליכה לקברי צדיקים. והתנהגותם משתנה לטובה לא פעם אחרי תפילתם שם.