נפגשתי עם מישהי כחודש. למרות שהיא התלבטה בהתחלה {וגם קצת אני}, היא המשיכה את הפגישות והיה לנו טוב, והיא אפילו אמרה שאף פעם לא היה לה קשר כזה. לפתע, אחרי כמה וכמה פגישות, היא נסעה לאיזשהוא מקום - ולפתע כשחזרה - הודיעה לי ב- 3 משפטים בטלפון שהיא לא רוצה להמשיך. כך פתאום, בשניות. לא שמעתי ממנה מילת הערכה או סימפטיה על כל החודש. הייתי בהלם מהסיום הפתאומי הזה והבלתי צפוי. כואב לי מאוד, ולמרות שעבר חודש מאז אני לא יכול לשכוח אותה, וגם לא להיענות להצעות אחרות. אני עצוב מהפרידה ממנה, וקצת קשה לי להאמין כבר לבנות. היא חייכה אלי ואמרה שנהנתה בפגישות - ולפתע נעלמה לה. איך אני אמור להגיב? אם אני הייתי עושה כך היא הייתה אומרת שאני לא רגיש, ואדם רע, אז מדוע לבנות זה מותר? כיצד אמשיך את חיי כך האם לנסות ולשאול אותה שוב? הרי גם אם היא תרצה אולי לחזור- היא בחיים לא תאמר זאת, כי כך דרכן של בנות - שיעדיפו להישאר רווקות עד גיל 40, רק לא להפחית מכבודן ורוממותן ולפנות בעצמן לבחור {ואפילו דרך אנשי קשר - הן לא יעשו זאת}. האם עקב כך עלי לנסות בעצמי, אחרי שהיא אמרה שכבר לא רוצה להמשיך את הקשר? קשה לי, כואב לי, ונמאס לי מהניסיונות הללו. {ואני דווקא בחור נאה ובסדר ברוך ה’}. תודה רבה וסליחה על אורך השאלה.

אני מבין את כאבך אך שקיעה בתוכו לא תועיל ולא תביא להשתחררות מן הכאב. הרגשתך תשתפר אם תוכל להגיע לידי השלמה עם המצב שנוצר. לצורך כך כדאי לך ליזום פנייה אליה ולומר לה כי אולי לאחר פסק זמן היא מעוניינת לנסות שוב. אם כן - מה טוב, ואם לא - עליך להשלים שהיא אינה רוצה בך ועליך להתנתק ממנה. התנתקות גם רגשית וגם בהחלטה שאתה לא משקיע יותר מחשבות ורגשות בקשר הזה - שכבר נגמר - אלא משלים עם הצורך לחפש אחרת. ייתכן והיא נהגה שלא כשורה בצורה בה היא נפרדה ממך, אך להתמלא ברחמים על עצמך ולשקוע בהאשמות על כל הבנות - לא ירפא אותך. קבל החלטה - גם אם היא קשה - שאתה נפרד ממנה ומעוניין באחרת. ככל שהחלטתך תהיה יותר נחושה כך הכאב יעבור מהר יותר. בהצלחה.