ידועה החלוקת של ר’ ישמעאל ור’ שמעון בר יוחאי במס’ ברכות על שילוב של תורה עם דרך ארץ. כבר אמרה הגמ’ שיש שהלכו עם ר’ ישמעאל ועלה בידם. וכך אני חושב גם הציבור "הדתי לאומי" לקח לעצמו כדרך חיים. אני הרבה זמן מתלבט כיצד אנו צריכים להסתכל על "תרבות המערב", ככה נוהגים להגדיר זאת. ז"א, האם אני עובד או יוצא לטיול או הולך למוזיאון (ובין כך אני מבטל כביכול תורה) אז האם אני מפסיק את הלימוד כי אני צריך "להתאוורר" או כדי לנוח או שהיהדות היא פתוחה להרבה דברים כמו שירה, ספרות מוזאונים מדע וכד’. כיצד אמורה להיות ההסתכלות שלי על דברים אלו? לדוג’, אמי מספרת לי שהיא הלכה עם חברותיה למוזיאון (שיש בו רק תמונות-צנועות כמובן) והיה לה קשה להנות מדברים שאינם תורניים- ברור שזה מעלה ותכונה נפלאה אבל השאלה האם זה מה שהיהדות מחנכת אליו או שהיהדות היא פתוחה ויש בה גוונים? אני עכשיו קורא את הספר "באמונתו"-סיפור חייו של הרב יהודה עמיטל וראיתי ראיה שונה של היהדות שכביכול "הכול קודש", לדוג’, יש לו הרבה תמונות בבית ויש לו בית מקושט והוא התעסק בשירה ובספרות. הודה לרב אם יחזיר לי תשובה מפורטת ואולי מקומות לעיין בהם.

נקודה זו שאתה מעלה היא כנראה עומדת בבסיס המחלוקות בין התנועות השונות אצל גדולי ישראל. ודאי שרבים מגדולי ישראל לא רואים ערך בעיסוק בעולמות שנובעים מחיי החול אולם ודאי שיש גדולים שנתנו ערך גם לעיסוק בעניני החול גם ללא שמלבישים אותם בציורים של קודש. במיוחד הדברים נידונים בדברי הרב קוק בהרבה מתורותיו. וכן בדרך אחרת הדברים נידונים אצל הרב סולבייציק בהרבה ממאמריו. שני הגדולים האלו טוענים שהתורה אינה מצומצמת רק לשפה של קודש. גם דברים שמופיעים בצורה של דרך ארץ יש להם ערך גדול. יש הבדל בין עמדת הרב קוק לבין עמדת הרב סולבציק. יש מאמר של הרב לכטנשטיין בה הוא עומד על מושג דברי הרשות. יש כאן עמדה עקרונית שגם הדרך ארץ היא חלק מעולמו של הקב"ה התורה אינה באה למחוק את כל מה שעולה מן הנפש האנושית ומן הכשרונות האנושיים. התורה היא מדרגה על גבי דרך ארץ. בדברי הרב קוק הדברים מחוברים יותר. לפי דברי הרב העולם מאד אחדותי. בכל דבר ניתן לגלות את נקודת הקודש ואת נקודת האחדות. ההופעות הרוחניות אינם מופיעות רק בשפה של הקודש. יש גם שפה שנראת כשפת עולם החול והיא בעומקה מתאימה לכל העולמות העליונים יותר. לא מדובר רק על השאלה האם ראוי שיהיה לאדם דירה נאה וכד'. זאת מצאנו גם אצל גדולי האדמו"רים שנהגו לפעמים בדרך של עשירות בעולם. אולם השאלה מצד מה יש ערך לענייני העולם הזה. האדמו"רים מצאו את נקודות הקודש בעניני העולם הזה. בכך אין חידוש. הדיון הוא האם יש ערך להופעות של חיי החול גם כשהם באים לא על ידי גדולי הגדולים, לא על ידי אלו שיודעים להעלות ניצוצות. הדברים ארוכים ואין אני יכול להאריך עוד בענין.