ברצוני לשאול על מעמדו ההלכתי של אולם הנמצא בתוך אולפנא לבנות ומשמש כבית כנסת בשבתות ובמועדים לקבוצה של מתפללים ובימי החול לתפילה של הבנות , ולשימושים נוספים שאינם תפילה. התפילות באולם מתקיימות מזה כ7שנים , ובמקום קיים ארון קודש קבוע ובו ספרי תורה שהוכנסו על דעת זה שיעשה בהם שימוש במקום הזה. לאחרונה בעקבות משא ומתן בין הוועד של המניין לבין בית כנסת אחר נוצרה אפשרות של מעבר המניין לבית הכנסת השני שלו מבנה ייעודי אך פחות מתפללים למהלך הזה יש מתנגדים בקרב המתפללים (שחלקם הגיעו מבית הכנסת השני) ההתנגדות נובעת מכמה סיבות עיקריות והן: 1. שינוי בנוסח התפילה (מספרד לאשכנז) 2. שוני מהותי בסדרי התפילה (מספר העולים לתורה , בחירת שליחי הציבור , דיבורים בתפילה , גמישות בזמני התפילה וכד’). 3. דברי תורה (במניין הקיים מקובל שרבים מהמתפללים שותפים בתפקיד זה ושם רק הרב). 4. התנהלות פיננסית (במניין הקיים למעט דמי חבר שנתיים שגם אותם אין כפיה לשלם ואין סנקציות כלפי מי שלא משלם אין עיסוק בכסף - לא מוכרים עליות , לא גובים תשלום מבעלי שמחה וכו’ במניין השני הכסף הוא ציר מרכזי בהתנהלות בית הכנסת). יש עוד סיבות אבל אלה הן העיקריות. לאור הנתונים הללו אבקש לשאול: 1. האם לאולם יש כיום גדר הלכתי של בית כנסת? 2. האם מותר לבטל את התפילות בשבת באולם הנ"ל ולכפות בכך על כל המתפללים (גם אלה שאינם רוצים במעבר) לעבור לבית הכנסת השני?

כלל בהלכה שבכל שאלה שבין שני צדדים צריך לשמוע את שני הצדדים ורק אז ניתן לענות.ככתוב "שמוע בין אחיכם".