מה צריך להיות היחס לספרים/ אישים הבאים(אם יש בעיה אשמח להסבר מדוע) : א. שד"ל ב. אברהם יהושע השל ג. משה מנדלסון ד. שלמה מימון ה. תנ"ך ’דעת מקרא’ ו. כתובים אחרונים (כגון מקבים, חשמונאים, חכמת שלמה , בן סירא וכד’) ז. ספרים אנטי ציונים כגון ’ויואל משה’ וכד’ שנכתבו ע"י גדולי תורה. ח. ספרי פילוסופיה וחכמה של חכמי אומה"ע ז. מ. צ. סגל ט. הספר ’בין אור לחושך’ של הרב שלום וולפא שבו הוא מציג את שיטת הרבי מליובאוויטש בענין מדינת ישראל, כאשר לעיתים הוא מתייחס בזלזול לגדולי ישראל מהציבור ’שלנו’. י. ’סדרת עם הספר’ י"א. כתבי חסידי חב"ד המשתייכים לזרם המשיחי, (וכן הקונטרס ’דבר מלכות’ שהם מוציאים שבו הם מביאים פרשת שבוע, גמרא ורמב"ם יומי וכתבי אדמור"י חב"ד ).

א. שד"ל - חדשן גדול. אחד מחידושיו לפרש את פשט המקרא לא בדרך הדרשה ההלכתית של חז"ל. רבים חלקו על דבריו אולם ביסודו שד"ל נאמן למסורת היהודית, למרות שהלך בדרך החקירה. יש להימנע מללמוד לפני שאדם התמלא בש"ס ופוסקים. ב. חדשן בטענותיו בענין מסורת תורה שבעל פה וכיצד התפתחה. בדברים רבים יש חולקים עליו ויש מייחסים לו דברים שאינם לפי המסורת. ג. משה מנדלסון - אבי המשכילים ויש להיזהר מפרושיו. ד. שלמה מימון - מראשי המשכילים שבחייו לא היה נאמן לאמונה יהודית וגם חוכמתו אינה מסורתית. ניתן ללמוד אותו כחכם גוי ולא כחכם יהודי. ללמוד אותו כמו שלומדים את קנט. ה. תנ"ך דעת מקרא - פירוש טוב ע"פ המסורת היהודית. מתאים לצרכים של דורנו. ו. יחס לספרי היסטוריה ויחס לחכמה בדרך ארץ. אין בהם קדושה. ז. ספר "ויואל משה" - דעה של גדול בישראל שרבים חלקו עליו. יש בדבריו קדושת דברי תורה אולם אנו מכריעים שלא כדבריו. ח. פילוסופיה של גויים - רק לאחר מילוי כרסו בש"ס ובדברי אמונה ילמד. ט. לקחת את התוכו ואת הקליפות לזרוק ולא להתייחס. זאת רק לאחר שאדם מלא מתורת הרב קוק. י. סדרת עם הספר - הוצאת ספרים ואין כלפיה יחס מיוחד. י"א. דברי אדמורי חב"ד הם דברים נפלאים. העמדה המשיחית דעת מיעוט ואין דעת רוב רבני ישראל נוחה מדעתם.