מדוע הגמרא בפסחים אומרת שסופרי סת"ם לא רואים לעולם סימן ברכה במעשה ידיהם? מה שונה מקצוע זה, שאין ברכה למי שרוצה להתפרנס ממנו, ממקצועות קודש אחרים, כגון: משגיח כשרות ושוחט למשל? אני דווקא מכיר אנשים שזה עיסוקם והוא להם עיקר פרנסתם. למשל, אדם שמנהל מכון סת"ם והסופרים שעובדים שם רוב שעות היום או חצי יום. האם אדם שעובד כאמור בתור שוחט או משגיח, למשל, כן יכול לעסוק ולהתפרנס ממקצועות אלו כעיקר פרנסתו? אני חשבתי אולי להתחיל ללמוד קורס סת"ם בקרוב, ועכשיו אני לא בטוח. רציתי גם לשאול, האם יש עניין שסופר יהיה דווקא אדם נשוי?

כנראה שבדורות הקודמים היו הסופרים מייקרים ועושקים את הציבור אבל אם אתה אדם ישר לא צריך לחשוש. לגבי להיות נשוי: כמו שמוזכר לגבי ראש השנה ויום כיפור, שהחזן צריך להיות נשוי ובן שלושים, אבל אם אין אדם כזה ויש רווק בן תורה לעומת עם הארץ נשוי, ברור שבן תורה אמיתי קודם, והוא הדין לענייננו שיש מעלה בזה שיהיה הסופר נשוי אבל זה לא לעיכובא.