אני נשוי כשלושה חודשים כרגע ללא ילדים (בע"ה שיהיו כבר). אישתי , שתבדל לחיים ארוכים בת 26, טוענת כי איננה מרגישה בנוח כלל כאשר אני נמצא בסביבתה בזמן שהיא מתפללת על נרות השבת ומכניסה את השבת ומבקשת מהשם יתברך כרצונה. אינני מבין מדוע כך הדבר למרות שדיברתי איתה על כך והיא אמרה שזה כלל לא קשור אליי אלא היא לא מרגישה בנוח להתפלל ולבקש בנוכחות אנשים אחרים, וזאת למרות שאמרתי לה שאני בעלה והיא צריכה להרגיש בנוח לידי כמו שאני מרגיש בנוח לידה כאשר אני מניח תפילין, למשל. לכן בכל פעם שהיא מכניסה את השבת ומתפללת על נרות השבת אני יוצא מחוץ לבית או נכנס לחדר וסוגר עליי את הדלת, וזאת לבקשתה שאני לא יהיה נוכח במקום. לציין, כי תחילה נפגעתי נורא אך אני עושה כבקשתה ועוזב את המקום בזמן שהיא מתפללת עד שהיא קוראת לי ואומרת שהיא מסיימת. עוד לציין, כי היא באה אליי לפני שבועיים לאחר הדלקת הנרות ואמרה לי שהיא מאמינה שזה עניין של זמן ובסוף היא תרגיש בנוח להתפלל ולהכניס את השבת בנוכחותי. אני מוכרח לשאול את כבודו 2 שאלות שמציקות לי . 1) איך עליי לקבל את העניין ואיך עליי לנהוג? 2) אנו רבים הרבה ואין לנו שלום בית, האם יש בעניין הזה כגורם המשפיע על שלום הבית בינינו ?

אתה צריך להבין אותה ולכבד את רצונה להתפלל לבד, אין להשוות את התפילה היוצאת מהלב להנחת התפילין שלך. אתם צריכים ללמוד לוותר אחד לשני ולא לריב. וכל מי שמוותר ראשון כאשר יש וויכוח צריך לרשום לו כוכב במחברת. וכאשר אחד יגיע לעשרה ככוכבים על השני לתת לו מתנה וככה תתרגלו לא לריב. יכול להיות שעיניין זה משפיע על שלום בית ולכן כאשר אשתך מתפללת בשעת הדלקת נרות תכנס אתה לחדר ותתפלל מעומק הלב על שלום בית, בשבת וכל השבוע.