בשמות יב’ מ’ - כתוב שמושב בנ"י במצרים היה 430 שנה. בבראשית טו’ יג’ (ברית בין הביתרים), יש נבואה שבנ"י יהיו במצרים 400 שנה. וזה לא מסתדר לי: לפי ספר שיש לי המתארך את אירועי התנ"ך, יעקב ובניו יורדים למצרים בשנת 2238 לבריאה ויציאת מצרים היא ב2448 לבריאה (כלומר 210 שנים). איך הגיעו ל-430 שנה? ב"סדר עולם" של רבי יוסי, הוא כותב שברית בן הבתרים הייתה בהיות אברהם אבינו בן 70 שנה (כלומר טרם הציווי "לך לך מארצך") והוא מציין שחישוב זה הוא על סמך שמות יב’ מ’ שלעיל, כך שברית בין הבתרים יוצאת 430 שנה טרם יציאת מצרים. מדוע הוא מגיע למסקנה הזו? הוא לא פותר דבר במסקנה זו שהרי בברית בין הבתרים לא התחילה ההתיישבות במצרים אלא רק ניתנה הנבואה עליה? והוא רק מוסיף תמיהה על היות ברית בין הבתרים קודמת ב-5 שנים לציווי "לך לך" המופיע קודם לכן, וקושי נוסף בכך שכתוב שהברית הייתה "אחר הדברים האלה" (בראשית טו’ א’), ונראה שפשט הדברים הוא אחר מלחמת אברהם עם המלכים המתוארת בבראשית יד’. האם דעתו של רבי יוסי היא המקובלת או שישנן דעות נוספות (ומהן?). האם תוכלו לעשות לי סדר בדברים? (אציין שהגעתי לשאלה זו מחבר חילוני שהפנה אותי למאמר הטוען שהתיארוכים בתנ"ך ושיטת הספירה היהודית אינם מדוייקים, והניסיון לעשותם מדוייקים גורר מסקנות לא הגיוניות ונותן כדוגמא את עניין זה)

כפי שכתבת, הדעה שהארבע מאות ושלושים מתחיל מברית בין הבתרים היא דעת רבי יוסי. אין כל כך קושי בדעה זו שהרי ראינו את אברהם יוצא מאור כשדים. לאחר מכן מתוארת יציאה שניה מחרן. לא כתוב במפורש מה היה תוכן היציאה הראשונה מאור כשדים ועליה לא כתוב באיזה גיל נעשתה. רק בנוגע ליציאה השניה כתוב שאברהם היה בין 75. היציאה הראשונה לפי דעת רבי יוסי היתה חמש שנים קודם. בה הלך אברהם עד צפון ארץ ישראל וראה את הארץ. שם היה לו התגלות של ברית בין הבתרים. את הסיפור על הברית מתארת התורה לאחר מכן ביחד עם הדיונים על שאלותיו של אברהם ורצונו להוריש את הארץ לבנו. ההליכה הזו היתה לראות את הארץ לחזור למשפחתו בחרן ואח"כ שוב להתארגן לצאת. אולם באמת הרמב"ן שסובר בדרך כלל שיש מוקדם ומאוחר בתורה, מבאר את הדעה האחרת. וכך הוא כותב: "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה משנולד יצחק עד עכשיו היו ארבע מאות שנה, שמשעה שהיה זרע לאברהם נתקיים בו כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם (בראשית טו יג), ושלשים שנה היה משנגזרה גזרת בין הבתרים עד שנולד יצחק, וכשתמנה ארבע מאות משנולד יצחק תמצא מביאתן למצרים עד יציאתן מאתים ועשר שנים זה לשון רש"י והוא דעת רבותינו (במכילתא כאן) אלא שאינו מתוקן בפירושו כל צרכו, שהרי כתוב (בראשית יב יד) ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, ומעמד בין הבתרים היה אחר כך ימים רבים אבל נצטרך לתרץ הענין כמו ששנו בסדר עולם (פרק א) אברהם אבינו היה בשעה שנדבר עמו בין הבתרים בן שבעים שנה, שנאמר (בפסוק מא) ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים חזר לחרן ועשה שם חמש שנים, שנאמר (בראשית יב ד) ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן ויהיה ענין הכתוב לומר כי בצאתו מחרן ארץ מולדתו שלא חזר וראה עוד בבית אביו היה בן שבעים וחמש שנה. ודעתי בדרך הפשט, כי ה' אמר לאברהם: ידוע תדע כי טרם תתי לך הארץ הזאת גר יהיה זרעך בארץ לא להם ימים רבים ארבע מאות שנה, ולא חשש להודיע השלשים, כי אמר לו עוד ודור רביעי ישובו הנה (שם טו טז), להודיעו שלא ישובו מיד בסוף ארבע מאות עד הדור הרביעי שיהיה שלם עון האמורי, ירמוז לשלשים שנה הללו, כי עמדם במדבר ארבעים שנה לא מפני עון האמורי שלא נשלם. ויהיה שיעור הכתוב ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים עד שלשים שנה וארבע מאות שנה שישבו שם למלאות להם כן בארץ לא להם הודיענו הכתוב כי עתה בצאתם נשלמה הגלות הנגזרת עליהם והוציאם מעבדות לחירות, לא שיוציאם ממצרים ויהיו עוד גרים בארץ לא להם ובעבור שכבר הזכיר הענין הזה והודיע בו, לא הוצרך בו להאריך, כי לא בא הכתוב הזה רק להודיע השלשים שנה שנוספו עליהם ולכך אמר דרך קצרה שהשלימו במצרים ארבע מאות שנה הנאמרים לאברהם אביהם וידועים להם, ועוד שלשים שנה, וחזר ואמר ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה לגלותם יצאו מארץ מצרים לחירות עולם".