האם מותר לחלק את הדירה שלי ,שבבית משותף, לשניים ולהשכיר חלק אחד מהדירה? כתוב בשולחן ערוך (חושן משפט הלכות נזקי שכנים, סימן קנו, סעיף א): "אחד מבני המבוי שאינו מפולש, וי"א דבמבוי אינם יכולים למחות ואין דינין אלו אמורים רק בחצר (טור וב"י בשם קצת הפוסקים), שבקש ליעשות רופא או אומן (פי’ אומן להקיז דם) או גרדי (פי’ גרדי אורג בגדים) או סופר שטרות או מלמד תינוקות לימוד שאינו של תורה בני המבוי מעכבין עליו, מפני שמרבה עליהם הנכנסים והיוצאים. ואפילו נתרצו לו כולם חוץ מאחד, אותו אחד מעכב עליו. וכן מי שיש לו בית בחצר השותפין לא ישכירנו לאחד מאלו. הגה: אבל למכרו י"א דשרי, ואחר כך ישתעו דינא בהדי לקוח, ובלבד שלא ימכרנו לעובד כוכבים דלא ציית דינא (מרדכי ריש פרק לא יחפור)". מהמילים: "לא ישכיר לאחד מאלו", אני מבין שרק לאלה אסור אבל לאנשים רגילים מותר. האם הבנתי נכון? אני רוצה לדעת את ההלכה בכדי לדעת האם אני יכול להשכיר את החדר שבני גר בו.

שאלתך היא סוגיה מפורשת במסכת בבא בתרא, דף ס' ע"א - "לקח בית בחצר אחרת - לא יפתחנו לחצר השותפין. מאי טעמא? מפני שמרבה עליהם את הדרך. אימא סיפא: אלא אם רצה - בונה את החדר לפנים מביתו, ובונה עלייה על גבי ביתו; והלא מרבה עליו את הדרך! אמר רב הונא: מאי חדר? שחלקו בשנים, ומאי עלייה? אפתאי". בהבנת הסוגיה ופירושה מתי יכול השכן לטעון טענה של "ריבוי הדרך" דהיינו צפיפות אוכלוסין, נחלקו הפוס', והשו"ע והרמ"א (חושן משפט סימן קנ"ד סע' א-ב) הביאו את הדעות השונות. ערוך השולחן בסעיף א' מבאר את המחלוקת: "שותפים שהיה להם חצר בשותפות והבתים מיוחדים לכל אחד אם אחד מהשותפים הביא לביתו אנשי בית אחרת שידורו עמו יחד בביתו כתב הרמב"ם פ"ה משכנים דיש לחבירו לעכב עליו מפני שמרבה עליו את הדרך שמוסיף אנשים אחרים בחצר השותפות ואע"ג דלא קפדי אינשי אדריסת הרגל שבחצר זהו באנשים מן השוק שעוברים בהעברה בעלמא אבל זה הדר בקביעות ויש לו הילוך ותשמיש תדיר בחצר קפדי אינשי [סמ"ע] וכן המשכיר ביתו לבעה"ב אחד ואח"כ הביא עמו קרוביו או מיודעיו לשכון עמו כאחד בקביעות בביתו הרי המשכיר מעכב עליו ואם הם סמוכים על שולחנו אינו יכול לעכב עליו לא השותף ולא המשכיר דאיך יכול לעכב שלא ידורו בביתו אותם שמאוכלי שולחנו אף שנתוספו אח"כ כיון שאין כוונתו לפרנסה כמו אכסניא אלא אוכלים בחינם. ורבים חולקים בשותף כיון שהבית שלו יכול למלאות ביתו אכסנאים ודיורים כל שאינו מוסיף בניין חדש ... ולכן אפילו חולק ביתו לדיורים אינו יכול לעכב עליו שהרי דיורים יכול למלאות כמה שירצה לדיעה זו ואיזה היזק הוא להשותף במה שחולק את ביתו". ואחר כך בסעיף ה' מוסיף, שאם יש מנהג המקום הולכים אחריו: "כל מה שנתבאר זה דווקא כשקנו חצר בשותפות ובית לכל אחד ונתרצו לדור כמו שהוא דאז אסורים לשנות בפתחים ובכל מה שנתבאר, וכ"ש אם ירשו כן או שבנאו על מנת כן. אבל אם בעת שקנאו נתרצו שכל אחד יעשה לו איזה שינוי בבניינו כפי צרכיו או כפי מנהג המקום אף שעבר זמן רב ולא עשה לא אמרינן דמחל דאין שום ראייה על מחילתו דאין דרך למחול על צרכיו וביכולת כל אחד לעשות כפי צורכו או כפי המנהג אפילו אחר זמן רב אא"כ יביאו ראיה שנתרצו אח"כ בקניין שתשאר כמות שהיא דאז אין יכול אחד מהם לשנות וכן אם בנאו והתנו בשעה שבנאו לעשות כפי מנהג המקום ואם בא אחד לשנות ממנהג מקומו חבירו מעכב עליו דכיון שלא פירשו מסתמא על מנהג המקום נתרצו". העולה מן הדברים, שמצד הדין ישנה מחלוקת האם בבית משותף או בחצר משותפת רשאי אדם לחלק ביתו לשניים ולהוסיף דיורים, אולם למעשה הדין תלוי במנהג המקום שאז אנו אומרים שכל הדיירים התרצו וקיבלו את המנהג. ונראה שבימינו מנהג המקום הוא שכל אחד יכול לעשות בתוך ביתו ולחלק ביתו כרצונו. עם זאת, אם תהיה מחאה מצד השכנים יש ללכת יחד לבית הדין. כל זאת רק מצד דיני שכנים, אך חוק המדינה בעניין סעיף 145 אומר כך: "שינוי פנימי" - שינוי שאינו נוגע לצד החיצוני של הבנין, אינו פוגע בחזיתו או במראהו או בשלד של הבנין או ברכוש משותף או בצנרת או ציוד אחר המשרתים גם דירות אחרות, אינו פוגע בזולת ואינו משנה את שטחה של הדירה למעט תוספת של שטח מרפסת שנסגרה כדין או את מספרן של יחידות הדיור". לכן למעשה, חלוקה פנימית בשטח הדירה מותרת רק לצרכי הדייר, ואין רשות לחלק את הדירה לדירות קטנות להשכרה, והרוצה לעשות כן צריך להגיש בקשה לרשות המקומית הרב ניר אביב