לכאורה קשה הביטוי בתורה "א-ל קנא " . 1. איך אפשר להבין את קנאת ה’ בצורה מרוממת ולא כקטנוניות ילדותית? 2. הגמרא בעבודה זרה עד: מביאה משל : " כלום מתקנא אלא חכם בחכם ...פחותה ממנה מתקנאה בה". לכאורה נראה שהקנאה היא קטנונית, אם היה מישהו שווה היה מוצדק לקנאות?

דיברה תורה כלשון בני אדם. הקב"ה למעלה למעלה מכל מידה אנושית. קנאת ד' משמעותה שכאשר אדם עושה מעשה שיש בו פגיעה בכבוד שמים. הוא מאבד את הקשר עם רבונו של עולם שהוא מקור חייו והוא פוגע בעצמו לפי מדת פגיעתו כביכול בכבוד שמים. מלך בשר ודם שפוגעים בו עליו לשמור על כבודו ולקנא לכבודו משום כבוד המלכות, שהוא כבוד הציבור. וזו לא קנאה קטנונית אם עושה זאת לכבוד המלכות. ק"ו בן בנו של ק"ו מלך מלכי המלכים שקנאותו עניינה תקון עולם.