בכתבי דת רבים (תנ"ך, משנה, גמרא, זוהר) נמצאים דעות בעלות אופי מדעי. לעיתים אפילו ידע שלא היתה אפשרות להשיגו בתקופת אותו כתב דת. האם ניתן לקבוע מהיכן המקור לדעות/ ידיעות אלו (ידע כללי של הכותבים או ידע אלוקי), אם כן, מהו? האם הוא קבוע לכל כתב דת או שגם במשנה, לדוגמא, יש ידע שהתקבל ישירות מה’ ודברים שחכמים ידעו מדורם? היכן ניתן למצוא את דברי הרמב"ם - דברים שאמרו חכמים במדעים - מעצמם הם אמרו? מה הייתה הליגיטימציה של חכמינו להוסיף לתושב"ע ידע מדעי שאינו ממקור אלוהי מהימן ואף להטות על פיו הלכות?

שלום רב: נושא זה הינו נושא נרחב. יש בעלי גישות שונות בענין. יש שיאמרו שכל דברי חכמים הם מיוסדים על רוח הקודש. גם הידיעות המדעיות לא נאמרו לדעתם מכוח חקירתם הטבעית או מכוח קבלת חכמת המדע שהיה נהוג בדורם. כל דברי חכמים הינם תורה. יש רבים שרואים בידיעות של חכמים כידיעות שגם מבחינה מדעית לא היו ידועות כהוכחה לכך שהתורה היא מן השמים ושהקב"ה הוא זה שמגלה את סודותיו לחכמים. [נכתבו לארונה מספר חוברות של הרב זמיר כהן בענין]. יש שיאמרו שגם אצל חכמים צריכים להבחין בין דברים שהם השיגו בחוכמתם האלוקית לבין דברים מציאותיים שהם קיבלו זאת לפי מה שהיה מקובל בזמנם. אולם למרות שהצדדים המדעיים יתכן שהם היו מקור המידע של חכמים להכרעתם הדברים אינם מוסכמים שהלכה שנקבעה לפי עמדתם המדעית תשתנה. יש את דעת החזון איש שסובר שתושב"ע נינתה ביד חכמים שהיו בדור התלמוד. כל מה שהורו גם אם הורו ע"פ היסודות המדעיים שהיו באותו דור מסקנתם מחייבת אותנו. לדעתו התורה ניתנה לחכמי אותו דור שפסקו והכריעו בין הספקות השונים. אנו מאמנים שרוה"ק היא זו שליותה את הכרעתם ולכן אין לפקפק על עמדתם. לעומת זאת יש גישות שאומרות שבמקום שבסיס הפסיקה נגע לעמדה מדעית שהיתה נפוצה בזמן חז"ל אולם היום עמדתנו המדעית שונה יתכן שניתן לשנותה. אולם זאת צריך להעשות בהסכמת כל גדולי הרבנים. יש תשובה של הרב קוק שכתב בענין מציצה שלדעת המדענים אין היום סכנה בהימנעות מלעשותה שכל אופן אין לבטל את חיוב המציצה. לדעתו יש מקומות שחכמים כתבו רק טעם אחד להלכתם אולם יש להם עוד טעמים שעל פיהם כתבו את הלכתם ולא גילו זאת במפורש. והרב נריה גוטל כתב ספר מפורט שמתייחס גם לנושא זה. [עתה שכחתי את שמו של הספר.] כל טוב