חז"ל מחלקים את תפילת שמונה עשרה לשלושה חלקים: שבח, בקשה והודיה. אך לכאורה רק ברכת מודים היא הודיה ו"רצה" ו"שים שלום" הם גם כן בקשות. למה חז"ל רואים בכל שלושת הברכות האחרונות כברכות הודיה? 

באופן בסיסי, כל שלשת הברכות בגמר שמנה עשרה היו בנוסח של הודיה. ההודאה הראשונה היא על הזכות שלנו לעבוד את ה', ברכה זו דומה לשירת הלויים שנאמרה בבית המקדש בזמן העבודה. הברכה השלישית גם היא ביסודה היתה ברכת הודיה על השלום שאנו זוכים לו מכוח אור התורה ואור העבודה. אולם בזמן החורבן הצד של החיסרון שנהיה בעבודת ה' שהרי אנו רחוקים מהקב"ה אין אנו יכולים לעבוד את ה' מתוך קירבה. וכן השלום רחוק מאיתנו. נוסח ברכת העבודה והשלום נהיה בעיקר בצד של הבקשה. אולם ודאי שגם היום יש גם בצדדים אלו צד של הודאה.