אנו כל יום מבקשים בתפילתינו "שלא תביאינו לא לידי חטא ולא לידי עבירה ולא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.." האם בזה שאנו ה"דתיים לאומים" חיים בחברה שהיא מעורבת חלקית, משתמשים באמצעים טכנולוגיים שלעולם יש בהם פריצות ודברים שיש להיזהר מהם, אנו לא בעצם שמים את עצמינו בניסיונות, ושלכאורה זה צביעות לבקש מהקב"ה שלא ישים אותנו בניסיונות כשאנחנו בעצם שמים אנו בכוחות את עצמינו - את עצמינו בניסיונות?! אשמח לתשובה שתסדר את הערפול בעניין הזה באמונתי.

אם אתה חושב שיש מקום שבו יש יותר הזדמנויות לקיים מצוות רבות ואתה יותר מוגן, אני מציע לעבור למקום הזה. אדם צריך לבחור את המקום שהוא חושב שבו יוכל בצורה הכי טובה לעבוד את ה' ולקדש שם שמים. מי שבוחר להיות בקהילה של הציבור הדתי הלאומי הוא לא בוחר בה משום שיש בה אינטרנט פרוץ וכד'. בכל הדברים האלו הוא צריך ללכת בדרך התורה. הוא בוחר בקהילה דתית לאומית משום שהוא מאמין שיש בה מידות טובות. הוא בוחר בה משום שהוא מאמין שיש שם יושר ואמת. הוא בוחר בה משום שהוא חושב שקידוש ה' זה לברוא חברה שכל אחד עושה את יעודו המתאים לו ולא כולם חייבים רק לעבוד את ה' בדרך של לימוד תורה כל היום, דבר שלא היה מקובל במשך דורות רבים. בנושא צניעות, נכון שהענין מסובך אולם לא מצאנו פתרונות פשוטים בדרך הנכונה ללכת בנושא זה. מחד אנו אומרים שאדם צריך לצאת לעבוד. אנו גם מעודדים במקרים רבים גם את הנשים והאמהות ללכת לעבוד. כלומר, בדברים מסויימים אנו חיים בחברה מעורבת. שם אנו מתירים זאת משום שאי אפשר אחרת וכדברי הגמ' על אדם שאין לו דרך אחרת והוא צריך ללכת יכול ללכת למרות שיש לו בדרך בו ניסיון שיש נשים שאינם צנועות בדרך. הכרח החיים מתיר להיכנס למצב של ניסיון עם קריאה לאדם שיעומוד בניסיון ולא יכשל. זאת משום שאנו רואים את טהרת מצפונו ויודעים שעושה זאת לא בשביל פריצות אלא כהכרח החיים. כך יוצא שהיום יש הכרחי חיים רבים שמשנים את האקלים של המפגשים בין נשים לגברים. כיצד נתרגם זאת לחיים שאין בהם הכרח, כגון: תנועת נוער, ערבי תרבות וכד', אנו באופן כללי אומרים רק ההכרח הוא מותר מעבר לכך אין להתיר. אולם עניין זה מסובך לישום גם בגלל חולשה רוחנית. האם משום שבנושא אחד יש קושי וסיבוך נבחר לחיות בקהילה אחרת שיש בה חולשות אחרות. זו הבחירה שכל אדם צריך לעשות. גם אתה כשתגדל ותקים משפחה תצטרך לעשות בחירה זאת.