אני ב"ה אמא לשלושה ילדים ועוד אחד בדרך. אני עובדת בעבודה שמספקת אותי ויש לי בעל מקסים. ברוך ה הכל טוב אך אני מרגישה שאני לא מנצלת את מה שהקב"ה נתן לנו. הימים עוברים ואני מרגישה שבעוד עשר שנים אני אשאר באותה רמה רוחנית אם לא פחות. בעלי לומד תורה פעם בשבוע. די פעיל בבית הכנסת והוא מתפלל במניין כל בוקר. אני נרדמת עם ספר בשמונה וחצי בערב ובקושי מתפללת. כל פעם שאני מנסה לקחת משהוא על עצמי זה לא מחזיק מעמד יותר מכמה ימים. אני גם מן הסתם לא שולטת על הזמן שלי בבית, מה שדי מעקב אותי בהחדרת משמעת עצמית. כואב לי מאוד שאני לא מצליחה ללמוד יותר תורה. אני מרגישה שאני צריכה את זה כדי להיות בן אדם יותר טוב, קרוב יותר לה' וקרוב יותר לזולת. זה אולי לא הגיוני, אך רק כשאני לומדת תורה ואמונה אני מסוגלת להתפלל בכוונה. אחרת אני עושה את זה לצאת לידי חובה. אשמח מאוד אם הרב יוכל לייעץ לי בעניין זה.

התורה פטרה את האישה ממצוות עשה שהזמן גרמא. התורה מכירה בכך שתפקיד האימהות שואב את האישה בלי יכולת לשלוט על זמנה וכמו שאת מתארת. אם כן ממה האישה מתמלאת. מכך שהיא מכירה בזכות העצומה להיות שותף לקב"ה ביצירת ובגידול הדבר הכי גדול שניתן לחשוב עליו. נשמה מישראל היא הדבר הכי יקר שניתן לחשוב עליו. והנה הקב"ה נותן בך אמון ומפקיד את היהלומים אלו כדי שאת תגדלי אותם. מובן שגם את לפעמים צריכה עוצמה רוחנית בכדי שתוכלי להיות מלאת רוח. אולם זה לא ענין כמותי אלא ענין איכותי. לכן עצתי היא שלא תנסי להרבות בכמות. תפחיתי בכמות של התפלות ותוסיפי באיכות. אם לצורך כל זה גם בעלך צריך לעזור לך תגייסי אותו לכך. הוא בסופו של דבר ירוויח מכך. למשל, בשבת יקום בעלך למנין ראשון. כך תוכלי את ללכת תפלה אחת שחרית, למשל, ולהתפלל בנחת. לאחר מכן בקריאת התורה תחזרי לילדייך.