אם גזלתי מוצר ממקום שנסגר והוחלפו הבעלים כבר לפני כמה שנים ואינני יודע למי גזלתי, איך עלי להשיב את הגזלה או בכללי את כל הגזלות שגזלתי בהיותי צעיר? שמעתי על "לתת כספים למוסדות ולכוון שהכסף שאתה תורם יגיע לאותו אחד שגזלת ממנו או לילדים שלו וכך זה ישיב את הגזלה", האם יש ענין בדבר?

1. אדם שגזל צריך להודיע לנגזל שהגזלה בידו. נחלקו הפוסקים עד כמה אדם צריך לטרוח כדי להודיע, אולם כאן שעל ידי מספר שיחות טלפון ניתן להגיע לנגזל נראה שחייב להודיע לדעת כל הפוסקים. 2. קטן שגזל ואינו יודע ממי גזל והגזילה איננה קיימת, ראוי שיקבל עליו משהו לתשובה וכפרה [רמ''א או''ח שמג] אך נראה שאין עניין לעשות צרכי ציבור. 3. גדול שגזל ואינו יודע ממי גזל, אם ישנה דרך אפשרית כלשהיא לזהות את הנגזל, אין את הפתרון של עשיית צורכי ציבור אלא צריך להחזיק הגניבה בידו עד שתתברר זהות הנגזלים. 4. אם א"א לזהות הנגזל כלל, אם מדובר בגזילה מאנשים רבים כגון שמכר במידות לא תקינות וכן גזלן שעיסוקו בכך צריך לעשות צורכי רבים. 5. אם אדם גזל מיחיד או יחידים ואינו יודע ממי גזל, וא"א לזהות אותו כלל, אבל לא גזל את הרבים, כגון: ע"י מידות פגומות וכו', כתבו רבים שגם עליו חל הדין של עשיית צורכי רבים. וצע"ע בזה. 6. רב חסדא בב"ק מביא דוגמא לעשיית צרכי רבים - חפירת בורות שיחין ומערות לספק מים לעיר. שהם דברים שכולם צריכים אותם ולכן ברור שהנגזל (רש"י בב"ק) או בניו (מאירי במאמר התשובה) יהנו ממנו. לפי זה אין זה פתרון ליתן למוסדות של לימוד תורה או צדקות וכו' שלא ברור שהנגזל יהנה ממנו. 7. נראה שהדין ליתן לצורכי ציבור נאמר רק אם גזל סכום משמעותי שאפשר לבנות בורות שיחין ומערות עם הכסף הזה בעצמו, ולכן ברור שהנגזל יהנה מן הכסף הזה. אבל אם גזל סכום פעוט שאפילו אם יתרום אותו לבנית בורות שיחין ומערות לא תהיה בכסף הזה תועלת בגלל שהוא בטל במיליון מול ההוצאה הדרושה להקים את מערכת המים, אינו יוצא ידי חובתו בנתינה כזאת ועדיף להחזיק הכסף תחת ידו עד שיבוא אליהו ויזהה הנגזל. 8. גם נראה שאם תורם את הכסף לגוף אחר, כגון: לבית חולים אינו יוצא ידי חובתו שהרי הכסף נקנה לבית החולים, וכבר אינו שייך לגזלן, וא"כ אין הנגזל נהנה מהכסף של הגזלן, שהרי אינו נעשה שותף בבית החולים אלא נותן להם כסף לעשות הטוב בעיניהם, והכסף הוא של בית החולים וכאשר הנגזל נהנה ממנו הוא נהנה מכספי בית החולים ואין בזה השבה לנגזל. מקורות: 1.בסימן שס"ז בחו"מ פסק השו"ע שמי שגזל את חברו "אינו חייב לרדוף אחר הבעלים להחזיר להם אלא יהא בידו עד שיבואו" והוסיף הרמ"א "ויודיע אותם", הסמ"ע כתב שמדברי הטור משמע שהגם שאין חובה לטרוח ולשלוח את הגזילה לנגזל עדיין יש חובה על הגזלן לטרוח ולשלוח לנגזל להודיע לו שהגזילה בידו, אולם מדברי הרמב"ם משמע שאינו צריך לטרוח כלל, ואת דברי הרמ"א הסמ"ע הסביר שחלה על הגזלן חובה להודיע לנגזל רק כאשר הוא נמצא בעיר אבל אין עליו חובה לטרוח להודיע לנגזל אם הוא רחוק. הש"ך חלק על הסמ"ע וסובר שגם הרמב"ם מודה לטור. אולם במקרה הנדון נראה שאפשר למצוא את הנגזל על ידי מספר שיחות טלפון ואין זו טרחה גדולה לכן נראה שלדעת כל הפוסקים יש חובה להודיע בנידון דידן. יש להעיר שבמקרה בו החנות השניה קנתה את החנות הראשונה יכול להיות שיש להשיב את הגזילה לחנות השניה ויש לדון בכך בנפרד. 2. הגם שהמשנ"ב (או"ח שמג) כתב שראוי לפנים משורת הדין לשלם וכן השבו"י (הובא בפת''ש חו"מ ס' שמט) כתב לחייב קטן לשלם, נראה שזה רק כאשר ההשבה היא השבה גמורה, אולם כאן שבכל מקרה לא תהיה השבה טובה (תוס' ורשב"ם ב"ב פח) אין ענין לעשות צרכי ציבור בכסף זה. 3. ע' מאירי מאמר התשובה, משיב נפש מאמר א' פרק י"א "אבל כשהיתה הגזלה ידועה ממי היתה או שאפשר לידע אע"פ שלא נמצא הנגזל ולא נמצא לו יורש, לא יעשה בה דבר אלא שתעמוד ביד ב"ד עד שימצא הנגזל", וכן משמע מכל הפוסקים שכתבו בב"ק צד: שהרועים והגבאים והמוכסין תשובתן קשה בגלל שלא ידוע ממי גזלו וגם א"א לידע מי הם, ולכן יעשו בגזילה צורכי ציבור. משמע שאם אפשר לידע מי הם הנגזלים אין את הפתרון של עשיית צורכי ציבור. 4. ב"ק צד:, ביצה כט. שו"ע חו"מ שסו,ב (לשיטת הרא"ש, המאירי והב"ח היינו דווקא שהגזילה קיימת עדיין או שחילופיה בעין שאם לא כן ישנה תקנת השבים שאסור לקבל מגזלן מפורסם את הגזילה בחזרה אם היא לא בעין כדי שלא ימנע מלעשות תשובה. אמנם דעת שו"ת שיבת ציון שכאשר לא ידוע מיהו הנגזל לא שייכת תקנת השבים וגם בגזלן מפורסם כאשר הגזילה לא קיימת יש חובת עשיית צרכי ציבור) וכתב ערוך השולחן שם ש"יסובב ה' שכל אחד מהנגזלים או מיורשיהם יהנה כפי ערך גזילתו ושימחלו לו, והבא לטהר מסייעין אותו מן השמים". 5. דין יעשה בהם צרכי ציבור שייך גם ביחיד - כך כתבו באג"מ חו"מ א',פח, וכן בשו"ת חבל נחלתו (ס"א) ובעוד הרבה פוסקים. וכן משמע מהב"ח שסו,ב ומן המאירי הנ"ל ע"ש, ובספר רוח חיים של רבי חיים פלאג'י חו"מ שכו,ד על סמך ספר חסידים בשם רב האי גאון. אך נראה שיש לפקפק בפסיקה זו בגלל שהדין של עשיית צורכי רבים נאמר רק ביחס לגוזל את הרבים, ע' ב"ק צד: "הרועים והגבאין והמוכסין...ושאין מכירין יעשה בהן צורכי ציבור" וע"ע ב"ב לה: "דתני רבי חייא גזלן של רבים לאו שמיה גזלן...ומאי לאו שמיה גזלן? שלא ניתן להשבון" וע"ש ברשב"ם ד"ה ומאי, וברמב"ן רשב"א ריטב"א ונ"י שהעמידו דברי רבי חייא במוכר במידות מקולקלות שגוזל את הרבים ולכן אין לו תקנה בהישבון אלא יעשה צורכי ציבור. שוב כאן נאמר דין של צורכי ציבור בגזלן של רבים דווקא. ואע"פ שבביצה כט. כתוב סתם "גזל ואינו יודע למי גזל יעשה בהם צורכי רבים" ולא כתב שם גזל מן הרבים, כבר כתב רש"י בד"ה ואין יודע ממי גזל ז"ל "שגזל אנשים הרבה" וכן משמע מן המשנה שם שגזלו מן הרבים, ולכן היה להם את הפתרון לתת לרבים, וע"ע בשו"ע חו"מ שס"ו,ב' שהביא דין של צורכי רבים ברועים גבאים ומוכסים, ולא הזכיר פתרון זה בגזלן מן היחיד, ולפי"ז לא מצאנו מקור שגם בגוזל את היחיד יש פתרון של עשיית צורכי רבים. זאת ועוד, עיין ב"מ לז: לגבי גזל לאחד מחמישה ואינו יודע ממי גזל דעת רב ספרא שתהא הגזילה מונחת ואי אפשר להניח את הגזילה באמצע ולהסתלק שהרי יש דין באבידה שדבר המסופק אם הבעלים איבדו אותו או לא לכתחילה לא יטול אבל אם כבר נטל אסור לו להחזיר. וע"ש ברש"י ד"ה ואם נטל לא יחזיר וז"ל...לפיכך יהא מונח ביד זה עד שיבא אליהו...אלמא מידי דמספקא לן דמאן נינהו צריך להניחו בידו מי שהוא עד שיתברר הדבר" הרי אין היתר להוציא גזילה מידו עד שיתברר למי הוא שייך, ודבר זה נאמר בגוזל ואינו יודע ממי גזל, א"כ ה"ה בגוזל ממליון ואינו יודע ממי גזל! הרי העקרון נשאר שהגזלן אינו יכול להוציא מידו את הגזילה מבלי לדעת של מי היא! וכמו שאין דין של צורכי רבים באבידה שמצא ואין לו סימנים וכו', והדין הוא שיהא מונח, לכאורה ה"ה בגזילה דמה שנא? והרי הסוגיא הנ"ל מדמה אותם! ואע"פ שהרמב"ם פסק בגזל לאחד מחמישה לחלק הגזילה בין החמישה שמסתפק בהם וכ"פ שו"ע חו"מ שס"ה, מ"מ מי יאמר שיפסוק לעשות צורכי רבים שאינו דין חלוקה ממש?! ויותר נראה לומר שבזה עיקר הדין הוא שיהא מונח. וע"ע ב"ב לה: מחלוקת נהרדעאי ורב אשי ואע"פ שיש מחלוקת ראשונים אם מחזיר מאיפה שנטל או לא, דין זה נאמר כאשר גזל ממקום שאינו משתמר דבר שאין לו תובעים. אבל גזל מרשות הבעלים לכו"ע א"א להפקיר וצריך לבצע השבה מעלייתא כמש"כ הרשב"א שם ד"ה ומאי "דהתם הוא שגזל מאחד מהם וצריך הוא להחזיר למקום שנטל..." וא"כ מי נימא שמספיק להוציא החפץ לצורכי רבים?! וי"ל שדווקא בגוזל את הרבים מקיים השבה, אמנם לא מעלייתא אבל מ"מ יש בזה השבה בגלל שגזל קצת מהרבה אנשים, ומחזיר קצת להרבה אנשים ע"י צורכי רבים, ולכן יש בזה כעין השבה, אבל הגוזל מאחד ועושה בזה צורכי רבים אינו השבה כלל, שהרי מחזיר לנגזל קצת ונותן הרבה לאנשים אחרים, ומי יאמר שיש בזה השבה, ולכן נראה שעדיף שהגזילה תהא מונחת עד שיבוא אליהו כעיקר הדין. וע' בספר רוח חיים הנ"ל שכתב שמן הסברא צריך להיות הדין יהא מונח, אבל הוכיח מספר חסידים הנ"ל לעשות צורכי רבים. והמעיין שם רואה שאין ראיה וז"ל שם בס' תרי"ג "לכך אם מת בעל הגזילה חייב הגוזל להשיב ולהחזיר הגזילה ליורשי המת...ואם אין לו יורשים חייב הגוזל להפקירם ולעשותם קודש" ובפשטות דן בדין של גזל הגר על פי מש"כ בב"ק קט. ואולי כאן חידש שדין גזל הגר שייך ג"כ בזה"ז. וע' מאירי הנ"ל שמסתפק בזה ומסקנתו שהגזלן זוכה בהם. והיו שכתבו שדין צורכי רבים אינו דין של השבת גזילה אלא בעיקר תיקון של תשובה כלשון החבל נחלתו ס"א "ונראה שאין בתיקון צורכי רבים קיום מצוה של השבת גזילה אלא בעיקר תיקון של תשובה עבור הגזלן, ובכך מתבאר מדוע ס' החינוך לא הביא זאת במצות השבת גזילה" וכ"פ בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל בשו"ת מנחת שלמה תנינא קל"ה בספר בינה ודעת ל"ה,ל"ג. אבל נראה יותר שצורכי רבים הוא קיום מצות השבת גזילה ממשית אבל לא שלמה. ונראה להביא כמה ראיות לכך. א. מן הסוגיא ב"ק צד: מבואר שתקנת השבים של רבי חל גם על הדין של צורכי רבים, ואם נאמר שהדין הוא רק מתיקוני תשובה למי שנשאו ליבו לחזור ולתקן את דבריו לגמרי אבל אינו חיוב, למה עשו בו תקנת השבים? אדרבה תקנת השבים הוא דווקא לאפשר הוצאה על צורכי רבים כדי לאפשר תשובה?! אלא ע"כ שהוא מעיקר הדין וכך דייק משם בברכת אברהם על בב"ק וכן משמע לשון רש"י ד"ה בורות "...אלמא אהדורי בעי". ב. ע' ב"ח שס"ו,ב' ד"ה הרועים, כתב שהדין של צורכי רבים הוא דין שב"ד מחייבים את הגזלן אפילו אם עומד במרדו, ומביא פ"ת שפ"ז,א' וע"כ שאינו רק לענין תשובה אלא חיוב גמור. ג. הדין של צורכי רבים נאמר בעיקר כאשר הגזילה קיימת בעין אצל הגזלן, שרק אז אין תקנת השבים כמש"כ ב"ח הנ"ל על פי כל הראשונים בסוגיא, ואם החפץ בעין, איך אפשר לעשות איתו צורכי רבים?! איך זה אפשרי שבשביל לתקן את עצמו נתיר לו להפסיד בידים חפץ של אחר שחל עליו דין של השבת גזילה?! וע"כ שצורכי רבים הוא דין גמור של השבת גזילה למי שגזלו ממנו ולכן ע"כ שאינו אצל יחיד, שהרי היחיד רק יקבל הנאה מועטת מאוד מן החפץ, ולכן אין להפסיד את החפץ של הנגזל לצורך הנאת הרבים כאשר הנגזל יקבל מהחפץ הזה הנאה קלושה. אבל הגוזל את הרבים שפיר מקיים בו השבת גזילה ומותר להוציא חפץ של הרבים לענין זה שסו"ס הרבה אנשים שגזל מכל א' קצת יקבלו כל או"א קצת הנאה מן החפץ וא"ש. ונראה שהרי"ף והרמב"ם (גזילה, א',י"ג) השמיטו דין צורכי רבים מפני שהם סוברים כתירוץ הראשון של הגמרא בב"ק שתקנת צרכי רבים נאמרה רק לפני שתקנו את תקנת השבים, וסובר הרמב"ם שהדין של צרכי רבים נאמר רק כאשר הגזילה איננה בעין, שהרי אם היא בעין אסור להפסיד את הגזלה בידיים אלא ניתן רק להשיב אותה לידי הנגזל, ולכן כיום לאחר שתקנו את תקנת השבים שגזלן הבא לעשות תשובה מעצמו לא חייב להשיב את הגזילה אם היא לא בעין ממילא הוא פטור גם מלעשות צרכי רבים. ולפי"ז א"ש שגם החינוך השמיט דין צורכי רבים כדרכו להיצמד לפסיקת הרמב"ם, ודלא כמש"כ בחבל נחלתו הנ"ל. וע' ברכת אברהם על ב"ק שם שגם ס"ל שמדובר בהשבה מעלייא, והוא קיום של פסיקת הרמב"ם שהגוזל לא' מה' ואינו יודע ממי גזל עיקר הדין הוא שיחלק את הגזילה בין החמישה וס"ל שצורכי רבים הוא יחלוקו לרבים. אבל לא נראה לומר כך שא"כ למה הרמב"ם השמיט דין זה אם הוא דין גמור?! 6. רש"י בב"ק כתב על 'יעשה בהם בורות שיחין ומערות' וז"ל: "דהוי הדבר הצריך לכל ויהנו מהם הנגזלים" וע' בשו"ת אפרקסתא דעניא (ד',חו"מ שט"ז) שדייק מרש"י הנ"ל שצריך דבר שכולם נהנים ממנו, וכן כתב בשו"ת מהר"ם חלאווה (סימן יא) ולכן לא מספיק ליתן למוסדות או לצדקה. ומש"כ בספר אהבת חסד ח"ג פרק רביעי בהערה, בשם אביו של השל"ה, ליתן ספרים ללימוד הרבים, אינו דין ממש של עשיית צורכי ציבור שהרי מדובר שם במי שלא ידע כלל שגזל אלא שרוצה לעשות על הצד היותר טוב לסלק את עצמו מן הספק אזי אפשר לסמוך על נתינה כזאת שהיא ג"כ בנויה על הספק שמא ילמד ממנו. אבל אין מכאן ראיה למי שגזל ממש ליתן בכה"ג שרק בספק ילמד ממנו. וע"ע שו"ת אורח משפט (חו"מ, י"ח) שג"כ כתב שצריך ליתן באופן ובמקום שהנגזל או היורשים עלולים להיות נהנים מזה. וכן כתב בשו"ת אור שמח סימן מז "דבעינן שיהא הדבר קיים והנאתו מצויה" 7. כך נראה מלשון רב חסדא "מאי צורכי רבים בורות שיחין ומערות" ומלשון רש"י שהוא יעשה צורכי רבים משמע שהוא יעשה כולם שאז הנגזל ודאי יהנה מנכסיו אבל אם נתן סכום זניח לטובת צורכי הרבים, הסיכויים הם שהנגזל לא יהנה כלל מתרומתו, שמה שנתן אינו קונה אפילו חלק אחד ממליון של הבור וכו', ואיך הנגזל יהנה ממנו?! והרי הבור יתקיים גם בלי תרומה שלו! אמנם ק"ק מדברי רש"י סוכה כז: ד"ה כל, שאם מגיע לכל שותף שוה פרוטה מן הסוכה, נקרא סוכה של כל או"א, וא"כ ה"ה כאן אם יש לו שוה פרוטה בתוך הבור נחשב כבור שלו. וא"כ כאשר הנגזל נהנה ממנו הוא נהנה מן הבור של הגזלן?! אמנם ע' בשו"ת אפרקסתא דעניא הנ"ל שמסתפק אם אפשר לתת אתרוג לציבור כדי לצאת ידי צורכי רבים, "שהרי בבורות שיחין ומערות כשיהנה ממנו הנגזל, יהנה מהם כל מה שצריך לו" משא"כ באתרוג שנותן לקהל, יש לכאו"א חלק בו משיברך עליו הנגזל אין לו בו רק חלק קטן. אלא שכאו"א צריך לתת לו חלקו במתנה ע"מ להחזיר, א"כ עיקר ההנאה שנהנה בו הנגזל הוא מיד הקהל במתנה ולא מיד הגזלן..." וא"כ ה"ה בנידון דידן אע"פ שיש חלק קטן בבור מכספי הגזלן והנגזל הם צריכים צירוף של כל השותפים האחרים וא"כ אינו נהנה משל עצמו. אבל אולי יש לחלק שדווקא באתרוג שצריך להיות כולו שלו, ולא יוצאים ידי חובה בשל שותפים, צריך לקבל חלקם של על האחרים כדי לצאת י"ח משא"כ בור שאין חובה שיהיה כולו שלו, יחשב שנהנה משלו שווי השותפות כמש"כ רש"י לגבי סוכה וצ"ע. 8. נראה שאם אינו אפילו שותף ממשי בצורכי רבים אלא תרם הכסף לאחר שהוא יבנה הבור וכו', אע"פ שנתן לו סכום גדול שבו אפשר לבנות הבור וכו', לא יצא ידי חובת השבה, שהרי כאשר הנגזל נהנה מן הבור, הוא יהנה מכספי מי שתרם לו ולא מכספי הגזלן כלל. וא"כ איך יתקיים בזה מצות השבה? וכן משמע פשט לשון הגמ' שהוא יעשה בהם צורכי רבים, היינו שהגוזל עצמו יעשה הצורכי רבים והם יהיו שלו, כדי שהנגזל יהנה מנכסיו! משו"ת אפרקסתא דעניא הנ"ל מוכח כך, שהרי מחשיב את חלקו היחסי של הנגזל באתרוג, ואינו מחשיב החלק של הציבור אע"פ שהוא נתן הכל לציבור, וא"כ למה לא מחשיב את ההנאה של הנגזל כבא כולו מן הגזלן שהרי סו"ס הגזלן נתן כל האתרוג לציבור, ומה איכפת לי אם עכשיו הבעלות הוא בידי הציבור?! אלא מן הנ"ל רואים שצ"ל שייך לגזלן או הנגזל בשעת השימוש בו, ועצם זה שהגזלן אפשר השימוש באתרוג בזה שנתן אותו לציבור, אינו מספיק. באתרוג צ"ל שייך לגזלן או לנגזל בשעת השימוש. ולכן אם תורמים לבית חולים וכו' (כפי שהוצע בחשוקי חמד לגר"י זילברשטיין על מסכת יומא דף פה) והכסף נקנה ע"י הבית חולים אין כאן עשיית צורכי רבים ע"י הגזלן אלא עשיית צורכי רבים ע"י הבית חולים, אע"פ שהוא איפשר את עשיית הצורכי רבים הזה. הרב יואל פתאל עפ"י הרב ברוך פז שליט"א - ראש הכולל