בס"ד לכבוד הרה"ג דב ליאור שליט"א רציתי לשאול מה הכוונה אדם שקובע עיתים לתורה, כלומר: מה החובה בכך ,שילמד בכל עת פנויה ממש או שחייב לקבוע זמן מסוים בכל יום לעסוק בתורה אבל לא שחייב ללמוד בכל עת פנויה? באיסור קריאה בספר עמנואל מביא השו"ע שני טעמים: אחד, שהוא דברי חשק. ועוד, שהוא מפנה אל מדעתו. כלומר: לכאורה כל עיסוק או תחביב מהווה פנוי אל מדעתנו? האם יש לאסור קריאה בספר חולין (שאינו מכיל דברי חשק) או משחק מחשב או כל פעילות תחביבית? אם יוכל הרב לתת הגדרות ברורת בזה.

הכוונה היא שכל אחד יקדיש חלק מהיום ללימוד תורה, כשם שיש לו זמן של עבודה וזמן של תפילה וזמן של אכילה, כך יהיה לו זמן של שיעורים קבועים במשך השבוע. על האדם לקבוע את עצמו לשיעורים האלו, ולא יבטל אותם בשביל דברים של מה בכך. לא פשוט לעמוד בזה אולם מי שיש לו רצון נחוש, עומד בזה. הכוונה של המושג 'מפנה אל מדעתו' היא שחוץ מביטול התורה האדם גם מעמיס על ראשו דברים שליליים.